״אני יושב×Ē מול ד×Ŗ לבן חלק, ליבי פו×ĸם, נושמ×Ē ×ĸמוקו×Ē
ובוחר×Ē לכ×Ēוב לכם קוראים יקרים, שאני מוכנה סו×Ŗ סו×Ŗ,
לש×Ē×Ŗ א×Ēכם באח×Ē מהחוויו×Ē ׊×ĸי×Ļבו א×Ē חיי.


אך מי יד×ĸ זא×Ē אז כשישב×Ēי ×ĸל כיסא הגלגלים שאני ×ĸוד אלך, 
׊א×ĸלה במדרגו×Ē וא×Ŗ ארו×Ĩ?
מי יד×ĸ אז, ברג×ĸ האמ×Ē, שהבחירה שלי ×Ēהיה בחיים
ושיש לי כוח ויכול×Ē לבחור בחיים?
ומי יד×ĸ שיכול×Ē הריפוי ה×ĸ×Ļמי שלי שלא הכר×Ēי ×ĸד אז באופן מוד×ĸ,
×Ē×Ļיג א×Ē ×ĸ×Ļמה בפני במלוא הדרה?×´

-אירי×Ē ×ĸוז-

כח הבחירה

(2014)

ביום בהיר אחד
אני יושב×Ē ×ĸל כיסא גלגלים המלווה או×Ēי בחודש האחרון ומשמש לי כלי רכב לנו×ĸ בו, כ×Ēחלי×Ŗ ל"רגליים" שאינן × ×ĸו×Ē ומ×Ēייסרו×Ē מכאבים. אני יושב×Ē ומחכה במ×Ēח רב להיכנס לחדר שבו הרופאים יושבים ומ×Ēדיינים לגבי מ×Ļבי וגורלי הבריאו×Ēי, מדי פ×ĸם אני מגניבה מבטים ל×ĸבר הספסל ×ĸליו יושב ב×ĸלי, מ×ĸט רכון קדימה ו×ĸל פניו ניכר×Ē הדאגה למ×Ļבי ולחוסר הוודאו×Ē, שנח×Ē ×ĸלינו ביום בהיר אחד, בו אני הפסק×Ēי להרגיש א×Ē רגליי, סוג של ×Ēחוש×Ē שי×Ēוק וחוסר אונים. החיים הש×Ēנו לי, כבר לא היי×Ēי או×Ēה אירי×Ē… המס×ĸ שלי החל, חשב×Ēי שזה קרה ללא הוד×ĸה מוקדמ×Ē, לא ׊מ×ĸ×Ēי פ×ĸמון מ×Ļל×Ļל וגם לא ה×Ēקבלה ה×Ēראה, חשב×Ēי שזה קרה פ×Ēאום! בדי×ĸבד, לא הבנ×Ēי א×Ē הסימנים שהיו…

בשבו×ĸו×Ē האחרונים
שבו×ĸיים לפני כן, ה×Ē×ĸורר×Ēי בבוקר והרגש×Ēי שהגב כואב לי כאבי ×Ēופ×Ē ואינני יכולה לקום מהמיטה.
אני רו×Ļה לה×Ēיישב, לקום וללכ×Ē לכוון החדר של בני, לה×ĸיר או×Ēו ולה×Ēכונן לגן, אך זה לא קורה.
ב×ĸודי כואב×Ē, הרגש×Ēי ׊×ĸליי לה×Ēפנו×Ē, אך שוב, אני לא מ×Ļליחה ל×ĸשו×Ē זא×Ē בכוחו×Ē ×ĸ×Ļמי. "אוי לבושה!" אני ממלמל×Ē ל×ĸ×Ļמי, מבינה שאין לי ברירה ושאני ×Ļריכה לקורא לב×ĸלי שישא או×Ēי לכוון השירו×Ēים, אני כל כך מ×Ēבייש×Ē! אך השלפוחי×Ē דוחק×Ē ואני מו×Ļא×Ē א×Ē ×ĸ×Ļמי קורא×Ē לו ומסבירה א×Ē מ×Ļבי, ובלי מילה אח×Ē ×ĸל כך שאני מ×Ēבייש×Ē… ה×Ē×ĸלמ×Ēי! כאילו זה לא קורה לי!
ב×ĸלי הרים או×Ēי בש×Ēי ידיו לכיוון השירו×Ēים…
לאחר בדיק×Ē דם ו×Ļילומי גב, בישר לי הרופא שהמ×ĸרכ×Ē החיסוני×Ē שלי אינה ×Ēקינה וה×ĸרכים מראים ×ĸל מ×Ļב דלק×Ēי בגו×Ŗ, שהוא כפול וא×Ŗ יו×Ēר מ×ĸבר ל×ĸרכים הנורמליים בגופנו. קיבל×Ēי כדורי אנטיביוטיקה ונ×Ēבקש×Ēי לנוח.
גם בשלב זה אני ×ĸדיין לא יוד×ĸ×Ē מה לחשוב, לומר, להרגיש ולש×Ē×Ŗ… ×ĸדיין לא מבינה א×Ē חומר×Ē מ×Ļבי, ×ĸדיין מ×Ēנהל×Ē – "כרגיל" (ברמה המנטאלי×Ē והפיסי×Ē), ×ĸדיין לא קולט×Ē ׊מ×Ļבי הולך ומחמיר! ואני שומ×ĸ×Ē א×Ē ×ĸ×Ļמי אומר×Ē – "הרי הגו×Ŗ ×ĸבר א×Ē המשבר ×ĸם הכאב החזק בגב, ו×ĸכשיו אני ×ĸומד×Ē ×ĸל הרגליים וזזה והכל 'כרגיל' ".
אך לא לאורך זמן…

×ĸייפו×Ē י×Ēר
׊מ×Ēי לב שבשבו×ĸיים האחרונים חש×Ēי ×ĸייפו×Ē י×Ēר, שייכ×Ēי זא×Ē למחזור הנשי ׊×ĸבר×Ēי, לכאבי הגב הלא מוסברים ׊×Ēקפו או×Ēי לפני כשבו×ĸיים, וגם חוסר השינה, ב×Ļל היו×Ēי אמא לפ×ĸוט קטן ומ×Ēוק, בן ׊נ×Ēיים וח×Ļי, שהאיר א×Ē ×ĸיני, א×Ē ליבי וא×Ē חיי. פ×ĸוט המ×Ē×ĸורר בלילו×Ē ומבקש לראו×Ē ׊אמא שלו כאן! כמו מרגיש שקורה לה משהו, והוא מבקש להרגיש בטוח ולהמשיך ולישון א×Ē ׊נ×Ē הלילה, לא לפני שראה א×Ē אימו מחייכ×Ē, מלטפ×Ē א×Ē פניו ומאחל×Ē לו – "לילה טוב".
יום ראשון מגי×ĸ, היום בו אנו מאחלים ל×ĸ×Ļמנו שבו×ĸ טוב ובשורו×Ē טובו×Ē, שבו×ĸ בו החיים ממשיכים … כרגיל, לא?!
אז זהו, שלא…

כיסא הגלגלים
אני מ×Ēחילה א×Ē היום ×ĸל רגליי ומסיימ×Ē א×Ē היום, ישובה ב×Ēוך כסא הגלגלים…
אני לקרא×Ē סיום הקורס. ה×Ēנדב×Ēי ל×ĸזור לילדים ממשפחה ק׊×Ē-יום ונ×Ēבקש×Ēי ל×ĸבור הכשרה, ואני כבר ממ׊ בסיומה. במהלך הש×ĸ×Ēיים של המפגש, הרגש×Ēי שרגליי מ×Ēנפחו×Ē, כואבו×Ē, מ×Ļיקו×Ē והנ×ĸליים לוח×Ļו×Ē, וביקש×Ēי א×Ē רשו×Ēה של המנחה לחלו×Ĩ × ×ĸליים.
אני יושב×Ē כאן ×ĸם כולם, כל כך קרובה לקו הסיום, איך יכול להיו×Ē שאני מפסיקה להקשיב לדברי המנחה? רגליי מ×Ļיקו×Ē לי ומושכו×Ē אליהן א×Ē כל ×Ēשומ×Ē לבי.
כדי לא לפגו×ĸ בלימוד של ׊אר המש×Ē×Ēפים, חרק×Ēי שיניים ×ĸד ×Ēום המפגש. כשהרג×ĸ המיוחל סו×Ŗ סו×Ŗ מגי×ĸ, פני×Ēי לחבר×Ēי וביקש×Ēי "×ĸזרי לי לקום, אני כבר לא יכולה לה×Ēרומם בכוחו×Ē ×ĸ×Ļמי, אני כבר בקושי דורכ×Ē ×ĸל כפו×Ē רגליי".
׊×ĸונה כל כ×Ēפי חבר×Ēי, א׊ר סוחב×Ē או×Ēי לכיוון המ×ĸלי×Ē. אני חשה כאבים ×ĸזים שלא נגמרים ולא מ×Ļליחה להרים א×Ē רגליי וללכ×Ē, מרגישה ב×Ēוכי כאב ו×Ēחושה לא טובה, וחושב×Ē ל×ĸ×Ļמי – "משהו אינו ×Ēקין, אני לא מ×Ļליחה להרים א×Ē כפו×Ē רגליי למרו×Ē ההליכה האיטי×Ē, מה קורה לי?"
חבר×Ēי ×ĸוזר×Ē לי להיכנס לאוטו ו×ĸושה זא×Ē בזהירו×Ē ורגישו×Ē מופלאה.
אנחנו מגי×ĸו×Ē הבי×Ēה, ואני מו×Ļא×Ē א×Ē ×ĸ×Ļמי יושב×Ē ×ĸל כיסא באמ×Ļ×ĸ המטבח ומבינה שאין ברירה, "זהו!, הגי×ĸ הזמן ללכ×Ē לבי×Ē החולים ולבדוק באמ×Ē מה קורה לי, להפגין אומ×Ĩ, וללכ×Ē לשמו×ĸ א×Ē חוו×Ē ד×ĸ×Ē הרופאים" מה שלמ×ĸשה נמנ×ĸ×Ēי ל×ĸשו×Ē כבר כמ×ĸט שלושה שבו×ĸו×Ē.
אני פוחד×Ē, חיה ב×Ēוך ידי×ĸה פנימי×Ē שמשהו אינו כשורה, אני כל כך רו×Ļה להיאחז במ×Ļיאו×Ē – ב- "כרגיל", וא×Ŗ חושב×Ē ל×ĸ×Ļמי, ׊"כרגיל", זו אופ×Ļיה טובה מאד! רו×Ļה לא להרפו×Ē ולבקש ×ĸוד יום של – "כרגיל!", להמשיך א×Ē חיי כב×Ē, כאמא, כר×ĸיה. כך לפחו×Ē חשב×Ēי אז…
סו×Ŗ סו×Ŗ אני מו×Ļיאה הגה מפי, ובמהירו×Ē אומר×Ē בקול רם – "אני ×Ļריכה לה×Ēאשפז היו×Ē ומ×Ļבי אינו טוב", ב×ĸלי מ×Ēבונן בי ומהנהן בראשו, וכשאמא שלי מגי×ĸה לשמור ×ĸל הבן, אני מבינה שאין דרך חזרה, זהו, יו×Ļאים אל הלא נוד×ĸ…

מחלקה פנימי×Ē ב'
׊×ĸ×Ē לילה, ב×ĸלי ואני נוס×ĸים לבי×Ē החולים וכשהרופא רואה א×Ē מ×Ļבי, ×Ēוך דקו×Ē אני מו×Ļא×Ē א×Ē ×ĸ×Ļמי מאושפז×Ē במחלקה פנימי×Ē ב', שוכב×Ē במיטה, לבושה בבגדי בי×Ē החולים, הרגליים כואבו×Ē ואינן זזו×Ē, ×Ēחוש×Ē הדאגה הגי×ĸה לה מכל ×ĸבר, הפחד הביט ל×Ēוך ×ĸיניי, ואני מביטה בו ויש לי ×Ēחושה ששנינו מ×Ēבוננים ושו×Ēקים.
במהלך השבו×ĸו×Ē הבאים, בי×Ļ×ĸו הרופאים א×Ē כל הבדיקו×Ē האפשריו×Ē, כולל MRI, CT, כל יום בדיקו×Ē דם שונו×Ē, מאמ×Ĩ לב ריאה, הולטר, בדיק×Ē שרירים ברגליים, ביופסיה, מומחים, חוו×Ē ד×ĸ×Ē, סטודנטים הבאים לראו×Ē א×Ē ה×Ēופ×ĸה סביב רגליי וקרסוליי, ממ×Ļאים הנקראים – ארי×Ēמה נודוזום "מה זה?", אני חושב×Ē ל×ĸ×Ļמי, "׊ם של קללה חדשה?"
הסטודנטים ×ĸומדים סביבי, נוג×ĸים ולוח×Ļים א×Ē קרסולי וברכי, היו×Ē ויש שילוב של ממ×Ļאים נדירים בגופי.
כל נגי×ĸה ולחי×Ļה שלהם, אני כואב×Ē ×ĸד לב שמיים! אני שוכב×Ē במיטה חסר×Ē אונים, מזילה דמ×ĸו×Ē ×ĸל מ×Ļבי ו×ĸל המ×Ļב הרגיש בו אני נמ×Ļא×Ē.

ההחלטה
מחשבו×Ēי פסקו ברג×ĸ שהדל×Ē נפ×Ēח×Ē ואחד הרופאים ביקש ממני להיכנס לבד לחדר הרופאים.
ב×ĸלי החלי×Ŗ ×ĸימי מבטי דאגה, ואני סובב×Ēי א×Ē הכיסא וה×Ēחל×Ēי לנו×ĸ ל×ĸבר דל×Ē הכניסה.
גלגל×Ēי באיטיו×Ē מדודה א×Ē כיסא הגלגלים, ×ĸ×Ļר×Ēי באמ×Ļ×ĸ החדר והרגש×Ēי לחו×Ļה ומ×Ēוחה.
"קחי אויר לנשימה" אני אומר×Ē ל×ĸ×Ļמי, "×Ēחייכי". אני מישירה מבט, ×ĸיני פוגשו×Ē שולחן ב×Ļור×Ē גורן, סביבו ישובים שמונה רופאים המ×ĸל×ĸלים ב×Ēיק שלי המונח ×ĸליו. הם נראו ×ĸסוקים (מידי) ב×Ēוך הניירו×Ē שב×Ēיקים.
חיפש×Ēי זוג ×ĸיניים לה×Ēנחם מ×ĸט, לקבל אמפטיה, זוג ×ĸיניים שיאמר לי, "שלום, אני רואה או×Ēך".
אך זה לא קרה. אני שומ×ĸ×Ē א×Ē השקט, הוא מ×Ļמרר או×Ēי, "אלוהים, שמישהו יאמר משהו! אני רו×Ļה כבר לסיים ול×Ļא×Ē".
אחד הרופאים מ×Ēחיל לדבר ושואל לשמי, מוודא שאכן זו אני, ובאו×Ēה נשימה מ×Ēחיל להסביר לי בשט×Ŗ וללא ק׊ר ×ĸין ×ĸימי ×ĸל מ×Ļבי, וזה לא מפרי×ĸ לו להמשיך ול×ĸל×ĸל ב×Ēיקייה הנמ×Ļא×Ē ×ĸל שולחנו, ץפק מ×Ē×ĸמק בכ×Ēוב, ץפק מ×ĸל×ĸל וממשיך להסביר לי א×Ē מ×Ļבי "מ×Ļבך אינו טוב ואנו לא יוד×ĸים לומר מה קרה לך. יש הבחנה של שלוש מחלקו×Ē הנקראו×Ē, סרקוידוזיס, מחלק×Ē היפים וחשש לניוון שרירים".
רופא נוס×Ŗ מ×Ļיין בפני "ל×Ļ×ĸרנו מחלה של ניוון שרירים זה מקסימום 10 שנים לחיו×Ē". אני יושב×Ē ומקשיבה לבליל המילים שאינו מוכר לי, שמו×Ē של מחלו×Ē, הסברים מדאיגים, חוסר וודאו×Ē של הרופאים, שאלו×Ē המ×Ēרו×Ļ×Ļו×Ē לי בראש, ואין לרופאים הסבר ×ĸבורי איך זה קרה. רו×Ļה להיאחז במשהו שיוכל להרגי×ĸ א×Ē הטירו×Ŗ בראש והפחד בלב. אני, יושב×Ē מול הרופאים ×ĸל כיסא גלגלים, מרגישה שאני נשמט×Ē ונחבט×Ē, היישר לברכה קפואה של החיים, בודדה ואבודה.
הרופא ממשיך ומסביר לי "ה×Ēרופה היחידה שאנו מכירים ויכולה לסיי×ĸ במקרה זה, היא ליטול כמו×Ē אדירה של קורטיזון למשך כשנה, כאשר המינונים יירדו בהדרגה, בה×Ēאם ל×Ēגוב×Ē הגו×Ŗ שלך".

חלקיק מחשבה
×ĸובר×Ē בי מחשבה מהירה, המקבל×Ē גוון אנושי, מחשבה ממהר×Ē, מחשבה שחוטפ×Ē שנייה קטנה כדי לדבר אי×Ēי, ומיד היא – המחשבה, כבר ממהר×Ē ללכ×Ē.
המחשבה ׊×ĸולה בראשי אומר×Ē לי כך: "אם א×Ē הבא×Ē מחלו×Ē אלה ×ĸל ×ĸ×Ļמך, א×Ē הרי גם יכולה ל×Ļא×Ē מהן בכוחו×Ē ×ĸ×Ļמך"!
אני לא מ×Ē×ĸמק×Ē במשפט שהגי×ĸ במחט×Ŗ, אך אגלה לכם שזו היי×Ēה ×Ēובנה סמויה, שה×Ļילה א×Ē חיי.
ב×ĸודי יושב×Ē ×ĸל כיסא הגלגלים מוקפ×Ē ברופאים הרו×Ļים ל×ĸזור לי, אני נזכר×Ē שלאימי היה ב×ĸבר ניסיון ×ĸם קורטיזון, וזה ×ĸשה בה שמו×Ē! אני זוכר×Ē א×Ē סבלה.
×ĸובר בראשי שזה סוג של ר×ĸל, ומ×Ēוך האינסטינקט הפנימי שלי והלא מוסבר, אני מיד מסרב×Ē לקבל א×Ē הטיפול, ומבקש×Ē טיפול פחו×Ē אגרסיבי לגופי, אך הרופאים קוב×ĸים פה אחד – "זה הטיפול שאנו ממלי×Ļים!" וא×Ŗ מוסיפים שיהיה ×ĸלי גם להגי×ĸ למ×ĸקב ×Ļמוד במחלק×Ē הריאו×Ē מט×ĸם בי×Ē החולים פ×ĸמיים בחודש.
בחדר מ׊×Ēרר×Ē דממה, כולם מחכים ל×Ēשוב×Ēי. ללא היסוס, אני חוזר×Ē ואומר×Ē – "אני לא לוקח×Ē ר×ĸל לגו×Ŗ!".
אני ×Ēוהה ×ĸם ×ĸ×Ļמי, "מהיכן בא האומ×Ĩ לומר לא! ובכזו נחר×Ļו×Ē? יש לך בשלב זה בכלל פריבילגיה לסרב? א×Ē מבינה ׊א×Ē יושב×Ē ×ĸל כיסא גלגלים והרופאים מ×Ļי×ĸים לך פי×Ēרון? יש לך פי×Ēרון אחר? ×Ē×Ēאמ×Ļי, ×Ēשאלי משהו, ×Ēבקשי ×Ēשובו×Ē." אני מ×Ē×ĸלמ×Ē מס×ĸר×Ē הרגשו×Ē שב×Ēוכי וממשיכה להקשיב לדברי הרופא.
כשהרופא שומ×ĸ שאני נחר×Ļ×Ē ב×Ēשוב×Ēי, הוא מבקש שאגש לשולחן ×ĸל מנ×Ē לח×Ēום ×ĸל הטופס שבו כ×Ēוב שאני מסרב×Ē לקבל א×Ē המל×Ļו×Ē הטיפול שהו×Ļ×ĸ לי, וכן שבי×Ē החולים מסיר אחריו×Ē ב×ĸניין בריאו×Ēי. מ×ĸ×Ēה ואילך, האחריו×Ē ×ĸל בריאו×Ēי חלה – ×ĸליי. אני מ×Ēבקש×Ē לח×Ēום לכל רופא בנפרד ולכן מ×Ēגלגל×Ē משולחן לשולחן ×ĸד שאני מסיימ×Ē לח×Ēום לכל השמונה.
הש×Ēחרר×Ēי מבי×Ē החולים, ללא הבנה מה קורה לי, איך זה קרה לי, ומה אני ×ĸושה. ץפר×Ēי ×ĸל ידי א×Ē מ×Ļבי, סוג של ספיר×Ē מלאי.
אני ישובה ×ĸל כיסא גלגלים
סביב הרגליים והקרסוליים יש לי נפיחו×Ē גדולה ×ĸם גוונים של אדום וכחול – ארי×Ēמה נודוזום – כך זה נקרא
יש לי מחלה הנקרא×Ē סרקוידוזיס (אני אפילו לא יוד×ĸ×Ē להגו×Ē א×Ē המילה, כל שכן להבין מה היא מסמל×Ē)
מחל×Ē היפים, שזו מחלה ׊×ĸיקרה ×ĸייפו×Ē כרוני×Ē
ו…אחרון (ומאוד לא חביב) חשש לניוון שרירים
בנוס×Ŗ, אני ב×Ēחיל×Ē שנו×Ē השלושים לחיי ו×Ēפקודי לב ריאה שבי×Ļ×ĸ×Ēי מ×ĸידים ×ĸל ×Ēפקודי לב ריאה של אדם בגיל 70 ומ×ĸלה, אני במ×Ļב גופני קריטי! הרופאים ×Ļיידו או×Ēי במסמך שכ×Ēוב ×ĸליו "דחו×Ŗ"! הפניה זו נו×ĸדה לראש המחלקה שבבי×Ē החולים הדסה ×ĸין כרם בירושלים, לאבחון סופי שיקב×ĸ אם אני חולה בניוון שרירים.
אני כואב×Ē, מבולבל×Ē והלומה! ואני ×ĸדיין לא מבינה ׊×Ēם ונשלם הפרק של אבחון הרופאים . סירב×Ēי לקבל א×Ē הטפול שהו×Ļ×ĸ לי, ×ĸכשיו אני ×ĸם ×ĸ×Ļמי ואלוהים!
כך י×Ļא×Ēי מבי×Ē החולים…
איך ממשיכים? לא יד×ĸ×Ēי מהיכן מ×Ēחילים …

בדרך לפ×Ēרון
ימים שלמים אני בבי×Ē, שוכב×Ē ×ĸל מיטה מיוחד×Ē שהביאו ×ĸבורי, שרו×ĸה כך ץ×Ēם, בוהה, מרגישה רגליים כואבו×Ē, חשה ×ĸייפו×Ē נוראי×Ē, הלומה, מדחיקה רגשו×Ē, מבולבל×Ē, ×ĸסוקה ב×ĸ×Ļמי ומנו×Ēק×Ē מהסביבה הקרובה והרחוקה. "באמ×Ē שאין לי כוח לשמו×ĸ כלום! ובטח שלא להו×Ļיא כלום".
אחרי מספר שבו×ĸו×Ē באו×Ēו המ×Ļב, ולאחר שכבר נבדק×Ēי א×Ļל הנוירולוג ב×ĸניין ניוון השרירים והבשורה המשמח×Ē היי×Ēה, שאין לי ניוון שרירים (יששש!) אך נ׊אר×Ēי ×ĸם ההגדרה של – חולש×Ē שרירים ברגליים, ולא ידו×ĸה הסיבה לכך.
באחד הימים, נכנס אדם ׊מ×ĸולם לא ראי×Ēי. הוא נכנס, מלווה באמא של חברה שלי, א׊ר פונה אלי ואומר×Ē – "×Ēכירי, זה גל, המטפל ׊ץפר×Ēי לך ×ĸליו, הוא מבקש ל×ĸזור לך". הסכמ×Ēי בהנהון.
אני מ×Ēאמ×Ļ×Ē להפ×ĸיל א×Ē ני×Ļני הזיכרון ה×ĸמום והכואב שלי, כמדומני שגל מדבר אי×Ēי ×ĸל מ×Ļבי, מסביר לי משהו ×ĸל מים, א׊… אני לא ממ׊ קולט×Ē, ובייחוד בוכה מכאבים ברגליים. גל מ×ĸסה א×Ē כפו×Ē רגלי ואני מ×Ēייסר×Ē מכאבי ×Ēופ×Ē! מ×Ēחננ×Ē שי×ĸ×Ļור! שיפסיק! הרי כבר הספק×Ēי למלא אמבטיו×Ē של דמ×ĸו×Ē בחודשיים האחרונים, וגל ממשיך לשוחח ×ĸימי ולג×ĸ×Ē בכפו×Ē רגלי, אני מרגישה שאני בסיוט שלא נגמר.
פ×Ēאום גל מ×Ēרומם ואומר לי כך, "א×Ē היחידה שיכולה לבחור, אני כאן ל×ĸזור לך. כש×Ēבחרי, ×Ē×Ēקשרי, ואני אגי×ĸ לכאן, לבי×Ēך, לטפל בך. א×Ē ×Ēבחרי ואני אגי×ĸ!"
מה? מה ל×ĸזאזל הוא אומר? מה לבחור? בין מה לבין מה לבחור? ואיך זה קשור למ×Ļבי?
או×Ŗ! הוא ×ĸכשיו כל כך הכאיב לי, הוא לא רואה זא×Ē? הוא ממ׊ לא היה רגיש, אני בכלל לא ששוב יכאיב לי? אני ממרר×Ē בבכי, אין לי כוח לחשוב, כל שכן לבחון !! די! ×Ēרדו ממני ! הניחו לי!
כמה שאכ×Ēוב ×ĸל גל, ×Ēמיד יש לי הרגשה שזה לא מספיק, גל הוא המלאך המושי×ĸ, שנשלח אלי, גל הגי×ĸ לבי×Ēי שלוש פ×ĸמים בשבו×ĸ ×ĸל מנ×Ē לטפל בי, הוא ×ĸשה זא×Ē מכל ליבו, מאהב×Ē האדם שבו, מהיו×Ēו רגיש ומבין כל כך לסבלי, ויחד ×ĸם זא×Ē, לא וי×Ēר לי ולא וי×Ēר ×ĸלי!
לאחר כשלושה חודשי טיפול ×ĸם גל, ה×Ēחל×Ēי לדדו×Ē ×ĸל רגליי, איזה הישג! אני כו×Ēב×Ē מילים אלו, וחשה ×Ļמרמור×Ē חזקה בכל גופי, וה×Ēרגשו×Ē גדולה.
"רג×ĸ רג×ĸ, ברשו×Ēכם…", אני משחזר×Ē שוב א×Ē ההרגשה – "מדובר בי… כן? אין ט×ĸו×Ē כאן, נכון?! ×ĸומד×Ē ×ĸל הרגליים ללא כיסא או ×Ēמיכה??? זה אמי×Ēי? וכל זה קרה בזכו×Ē הטיפול של כל גל בשלוש×Ē החודשים האחרונים? ב×ĸזר×Ē נגי×ĸה ברגליים, דיקור סיני, נשימו×Ē לגו×Ŗ, שיחו×Ē הכוונה ו..,.הופ! הרגליים קיבלו כוח ל×ĸמוד? אני כבר מבריאה ? זה הכל?
מה יש ׊ם מ×ĸבר לטיפול בגופי הפיסי? ×ĸדיין לא גילי×Ēי א×Ē כוחי האמי×Ēי…
אחרי חמישה חודשים של טיפולים בבי×Ēי, אני כבר ממ׊ הולכ×Ē, מ×Ēחילה לנסו×ĸ פ×ĸמיים בשבו×ĸ לקליניקה של גל להמשך טיפולים. גל ממ׊ מ×Ēחזק א×Ēי. לאורך כל השנ×Ēיים וח×Ļי בהן אני חולה ובמ×Ļב גופני ונפשי מאד נמוכים, גל המלאך שלי באו×Ēה ה×Ēקופה ×ĸזר לי לה×Ēחזק יו×Ēר ויו×Ēר בגו×Ŗ. אני מ׊×Ēפר×Ē בהדרגה, הוא ×ĸזר לי לא לשקו×ĸ, כיוון שאני ×ĸדיין במ×Ļב נפשי ובריאו×Ēי נזיל.

ההזנקה הסופי×Ē
ואופס… מה קרה? "אני בהריון!" כן, זה אופס, היו×Ē וכבר כחודשיים אני בהיריון ואני לא יוד×ĸ×Ē.
בא×Ēי לרופא למ×ĸקב שיגר×Ēי, הרופא קרא א×Ē טופס ה×Ēשובו×Ē של הבדיקו×Ē ה×ĸדכניו×Ē שבי×Ļ×ĸ×Ēי ואמר לי – "א×Ē בהיריון, והבשורה המרה, שאנו ממלי×Ļים לב×Ļ×ĸ הפלה, זה מסכן א×Ē בריאו×Ēך ובריאו×Ē ה×Ēינוק וה×Ēפ×Ēחו×Ēו ה×Ēקינה. במ×Ļב הנוכחי, בה×Ēייחס לכך שהמ×Ļב ההורמונאלי ב×Ēקופ×Ē ההיריון מ׊×Ēנה וזה יכול להב×ĸיר א×Ē המחלה בכל שנייה × ×Ēונה, החלטנו שאנו לא לוקחים סיכונים אי×Ēך! אין משחקים! אנחנו ממלי×Ļים להפסיק א×Ē ההיריון, ואם בכל זא×Ē ×Ēחליטי להמשיך א×Ē ההיריון וחלילה בריאו×Ēך ×Ēדרדר, אזי א×Ē מ×Ēחייב×Ē לקח×Ē קורטיזון כמ×ĸנה לה×Ēלקחו×Ē המחלו×Ē, בנוס×Ŗ אנחנו מבקשים להביא לידי×ĸ×Ēך א×Ē ההשלכו×Ē ×ĸל בריאו×Ē ה×Ēינוק, שיקבל גם א×Ē הקורטיזון דרכך, וא×Ŗ יכול להיו×Ē מ×Ļב של פגי×ĸה פיסי×Ē בו כמו שפה שסו×ĸה ו×ĸוד כל מיני שמו×Ē של ×Ēחלואו×Ē, שהקורטיזון ×ĸלול להביא ×ĸימו, ויכולו×Ē לפגו×ĸ ב×Ēינוק".
ישב×Ēי המומה! "אני? בהיריון? מ×Ēי זה קרה? מ×Ēי הספק×Ēי?"
×ĸבורי זה היה ×ĸוד סימן ×ĸד כמה אני לא נוכח×Ē בחיי…
נשלח×Ēי לסו×Ŗ השבו×ĸ, ×ĸם בקשה לה×Ēק׊ר ב×Ēחיל×Ē השבו×ĸ לגבי החלט×Ēי ב×ĸניין ההיריון. הפלה או המשך היריון?
"אני אוהב×Ē א×Ē מה שיש לי בבטן!" מיד נק׊ר×Ēי רגשי×Ē, ליטפ×Ēי א×Ē הבטן הקטנה באהבה רבה, והכלה רבה, ומיד יד×ĸ×Ēי שאני לא מוו×Ēר×Ē ×ĸל הילד הזה, ו×ĸל האהבה שאני מקבל×Ē ממנו דרך ×Ēחושו×Ē הבטן ו×ĸל האהבה שאני נו×Ē× ×Ē וא×Ēן, ידי×ĸ×Ēי שללידה זו יש חשיבו×Ē ומשמ×ĸו×Ē רבה!
"החלט×Ēי" אמר×Ēי לרופא. "אני ממשיכה ×ĸם ההיריון".
אני מו×Ļא×Ē א×Ē ×ĸ×Ļמי, שוב, חו×Ēמ×Ē הפ×ĸם ×ĸל אזהרו×Ē הרופאים לגבי ההשלכו×Ē הבריאו×Ēיו×Ē האפשריו×Ē, לגביי ולגבי ה×ĸובר.
דמ×ĸו×Ē של שמחה זולגו×Ē ×ĸל לחיי, בידיים רו×ĸדו×Ē מה×Ēרגשו×Ē, ו×ĸם ×Ēחוש×Ē אהבה גדולה ל×ĸובר שאני נושא×Ē ברחמי, אני חו×Ēמ×Ē! אני יוד×ĸ×Ē שהיריון זה יטיב ×ĸימי, ושאני ×ĸומד×Ē ל×ĸבור חוויי×Ē לידה מכוננ×Ē.
ואיזה ילד נולד לי ב×ĸקבו×Ē היריון זה? וואו! אדם קסום! ואם כבר אני מספר×Ē ×ĸליו, נולד לי ילד בריא, חייכן, מ×Ēוק אמי×Ēי ×ĸם נשמה טובה! ילד ×ĸם ×ĸרכים פנימיים מובנים בו, ילד אלוהי! היום הוא כבר × ×ĸר בן 16, יפהפה, ב×ĸל נשמה ולב של זהב! הסב לי, ומסב לי נח×Ē, ומ×ĸניק לי ×Ēחוש×Ē אושר וזכו×Ē גדולה, ללוו×Ē או×Ēו לאורך השנים.
היריון זה הזניק או×Ēי במ×ĸלה סולם הבריאו×Ē הגופני×Ē, המנטאלי×Ē, הרגשי×Ē והרוחני×Ē. כבר לא חשה ×ĸייפו×Ē ו×Ēשישו×Ē, הרגליים × ×ĸו×Ē קדימה! רו×Ļו×Ē להספיק א×Ē מה שפיספסו, הלב שלי שמח! אני נושמ×Ē לרווחה. מבינה שהחיים ובחירו×Ēי, ה×ĸניקו לי ×Ļ'אנץ נוס×Ŗ – לחיו×Ē או×Ēם במלואם והפ×ĸם אני לא מ×Ēכוונ×Ē לפספס!

הלמידה
היום, לאחר שנים רבו×Ē של ה×Ēבוננו×Ē אחורה, אני מבינה שהלמידה ה×ĸיקרי×Ē שלי, היא ב×ĸיקר ×ĸל הכוח שלי כאדם, למד×Ēי שגם כשהיה נדמה לי שאין לי כוח, שהמוו×Ē דופק בדל×Ē, גם ׊ם – יש הרבה כוח!
הבנ×Ēי שהיו מספר ×Ēחנו×Ē בדרך, ושהיכן ׊×ĸ×Ļר×Ēי להקשיב מהלב! ממ׊ מהבטן שלי! "׊ם" קיבל×Ēי מ×Ēנו×Ē! וכשהשכל×Ēי להקשיב באו×Ēם המקומו×Ē, ולהש×Ēמ׊ באו×Ēן המ×Ēנו×Ē, "׊ם" הזנק×Ēי באמ×Ē! "׊ם" בחר×Ēי להחזיר נשימו×Ē חיים לחיי! "׊ם" פילס×Ēי א×Ē הדרך וח×Ļב×Ēי בסל×ĸ, בדי×ĸבד זה היה קשה, יחד ×ĸם זא×Ē, "׊ם" קיבל×Ēי א×Ē הכוח למשוך, ל×Ļו×Ŗ, לא לוו×Ēר, לה×Ēמודד ולנ×Ļח!
למד×Ēי להכיר א×Ē הכוח שלי בדרך כזו, זו דרך שאני בחר×Ēי, ואני מודה לאלוהים שזו גם הדרך שהרווח×Ēי א×Ē ×ĸ×Ļמי ובגדול! ויחד ×ĸם זא×Ē, היום אני מבינה, שאני לא חייב×Ē ל×ĸבור ייסורים כאלה, כדי להבין, ללמוד ולקדם א×Ē ×ĸ×Ļמי, לא חייב×Ē דרמו×Ē בסדרי גודל כאלה, וכשגילי×Ēי דרך המס×ĸ א×Ē הכוח האמי×Ēי שלי, ה×Ēחל×Ēי ל×Ē×ĸל או×Ēו למקומו×Ē, שאבנה א×Ē ×ĸ×Ļמי, א×Ē משפח×Ēי ואקדם אחרים.
הלכ×Ēי ללמוד ולחקור א×Ē ×Ēחום האדם מנקודו×Ē מבט שונו×Ē, רפואיו×Ē, מד×ĸי×Ē ורוחניו×Ē, ×ĸבר×Ēי אלפי ׊×ĸו×Ē בלמידה של מ×Ēודו×Ē שונו×Ē המ×ĸניקו×Ē יד×ĸ, ×Ēבונ×Ēיו×Ē, ×Ēובנו×Ē ו×ĸוד יד×ĸ רב ו×ĸ×Ļום, שנגלה ונפרס בפני, יחד ×ĸם אמונה גדולה, ה×Ēלהבו×Ē ו"קורטוב" של ניסיון אישי מאוניברסיט×Ē החיים, כל זא×Ē ו×ĸוד, י×Ļרו א×Ļלי ר×Ļון ×ĸז לה×ĸביר א×Ē הכוח, שביד×ĸ זה, ולחזק גם אחרים.

מינו×Ŗ קדימה
פי×Ēח×Ēי שיט×Ē ×ĸבודה, במחשבה ששיטה זו ×Ē×ĸזור ו×Ēחזק גם אחרים באשר הם!
בשל חיב×Ēי המיוחד×Ē לילדים, החלט×Ēי ׊א×Ēחיל ל×ĸבוד ×ĸם ילדים הסובלים מקשי ה×Ēנהגו×Ē וקשי למידה.
זה הפך לגלגל שלג! שאלו×Ē החלו ל×Ļו×Ĩ מכל ×ĸבר, × ×Ēבקש×Ēי ליי×ĸ×Ĩ גם למשפחו×Ē הילדים שבאו אליי, וכך גדל×Ēי וה×Ēרחב×Ēי, והמשכ×Ēי לה×ĸניק יד×ĸ בשפ×ĸ ובאהבה גדולה! אנשים באו אלי מכל ק×Ļוו×Ē האר×Ĩ, כשהם מבינים שהשיטה שפי×Ēח×Ēי קלה להבנה וליישום!
מ×Ļא×Ēי א×Ē ×ĸ×Ļמי "סופר נני", ׊×ĸובר×Ē בין ב×Ēים ופו×Ēר×Ē קונפליקטים של ילדים ×ĸם ילדים, של ילדים ×ĸם ההורים, ושל ההורים כזוג. בנוס×Ŗ, למד×Ēי יי×ĸו×Ĩ ×ĸסקי, וה×Ēחל×Ēי גם ליי×ĸ×Ĩ לחברו×Ē וראשי ארגונים. אמר×Ēי ל×ĸ×Ļמי, "אני אוהב×Ē אנשים, ואהיה היכן שהם נמ×Ļאים כדי לסיי×ĸ". זה ה"אני" מאמין שלי, וזו דרכי ×ĸד ×ĸ×Ļם היום הזה.

הוקר×Ē ×Ēודה
אני נרגש×Ē לכ×Ēוב א×Ē השורו×Ē הבאו×Ē, ויחד ×ĸם זא×Ē, אני מוקירה ×Ēודה, שהג×ĸ×Ēי לרג×ĸ זה, הרג×ĸ שאני מודה ומכל הלב ×ĸל הטוב שהרווח×Ēי בחיי!
אני מודה ל×ĸ×Ļמי ×ĸבור ההזדמנו×Ē המופלאה לחלום, לא לוו×Ēר, להחלים, לגדול, ללמוד ולה×ĸביר א×Ē היד×ĸ והניסיון הלאה ובאהבה גדולה!
אני מודה לבני הבוגר, א×Ēה ב×ĸל לב גדול! א×Ēה חכם ופיקח גם יחד, אני למדה ×ĸל אהב×Ē האדם שבאה ממך ב×Ļורה שהיא כה טב×ĸי×Ē, יפה, רגישה, זכה ומ×ĸורר×Ē א×Ē הש×Ēהו×Ēי כל פ×ĸם מחדש!
אני מודה לך – בני ה×Ļ×ĸיר, ×ĸל המ×Ēנה הנפלאה שה×ĸנק×Ē לך ולי – א×Ē החיים! א×Ēה המ×Ēנה של חיי!
×Ēודה מיוחד×Ē לך ב×ĸלי היקר, ×ĸבור השו×Ēפו×Ē, הנאמנו×Ē, האמונה, הנ×Ēינה והאהבה הגדולה שלך. א×Ēה הכנס×Ē אור אלוהי לחיינו!
לך ילדה מדהימה שלי, בטובך א×Ē מ×ĸניקה לי א×Ē ההבנה-לאהוב א×Ē מה שיש, לאהוב א×Ē החיים ומה שהם מביאים ×ĸימם! א×Ē מזכירה לי להמשיך ולה×Ēאמן ×ĸל כך. נוכחו×Ēך מזכירה לי כל פ×ĸם מחדש שהכל לטוב×Ēנו (בייחוד הדברים הפחו×Ē טובים שקורים לנו, ושמזמינים או×Ēנו ללמוד ×ĸוד משהו ×ĸל ×ĸ×Ļמנו, להחכים ולגדול…).
ולך שו×Ēפי ל×ĸץק ושו×Ēפי לחזון הגדול, א×Ēה שהאמנ×Ē בי, והושט×Ē יד לה×ĸביר או×Ēי למ×Ēרץ, שכה ר×Ļי×Ēי להיו×Ē בו, המ×Ēרץ שיד×ĸ×Ēי ב×Ēוך ×Ēוכי שאני שייכ×Ē אליו, לך ×Ēודה ×ĸנקי×Ē מכל הלב והנשמה!
להורי הקסומים, ×Ēודה ×ĸבור כל מה שבחר×Ēם ויד×ĸ×Ēם לה×ĸניק לי! אוהב×Ē א×Ēכם ×ĸל טוב ליבכם ור×Ļונכם שיהיה לי ולאחי טוב יו×Ēר, ולכם אחי היקרים, א×Ēם חלק מהמס×ĸ שלי, ושמחה ׊א×Ēם אי×Ēי לאורך כל הדרך.
משפח×Ēי היקרה, הגר×ĸיני×Ē והמורחב×Ē, א×Ēם כל כך קרובים לליבי, אני מ×Ļדי×ĸה לכם ואוהב×Ē א×Ēכם אהב×Ē נפ׊!
×Ēודה מיוחד×Ē לך – ג'ודי יקרה, ×Ēודה ×ĸל ה×Ēמיכה וה×ĸזרה הרבה ×ĸל מנ×Ē שאו×Ļיא א×Ē הסיפור ׊מ×ĸט יוד×ĸים ומכירים או×Ēו במלואו, זה ה×ĸניק לי ×ĸרך רב מ×ĸ×Ļם כ×Ēיב×Ēו! ×Ēודה לך!
ולכם קוראים יקרים, בל×ĸדיכם, לא היי×Ēי כו×Ēב×Ē זא×Ē! א×Ēם ה×ĸנק×Ēם לי א×Ē האומ×Ĩ לחשו×Ŗ א×Ē הסיפור, בזכו×Ē הידי×ĸה ׊א×Ēם קיימים! א×Ēם מקור ההשראה שלי! אני מודה לכך מ×ĸומק הלב – ×Ēודה רבה!

×Ēודה גדולה ליקום, ולמרחב האינסופי בו אנו חיים! המקור שלי, ×Ēודה ×ĸל כך שהכוח שלך נמ×Ļא היכן שאני זקוקה לו , גם היום.

כל פ×ĸם שאני מדלג×Ē ו×ĸולה במדרגו×Ē, אני זוכר×Ē שלפני מספר שנים לא יכול×Ēי ל×ĸשו×Ē זא×Ē, אני יוד×ĸ×Ē ב×Ēוך ליבי ולא שוכח×Ē לרג×ĸ, שאני מגשימה א×Ē החלום שלי דאז – ללכ×Ē ×ĸל הרגליים, לקפו×Ĩ ולרו×Ĩ! ולומר ל×ĸ×Ļמי – לא וי×Ēר×Ēי ל×ĸ×Ļמי ו×ĸל ×ĸ×Ļמי – אני בריאה!
באהבה גדולה ל×ĸ×Ļמי ולכם –

שלכם
אירי×Ē ×ĸוז