האם אנחנו באמת אלה שנועדנו לחפש פתרונות?🤔

האם אנחנו באמת אלה שנועדנו לחפש פתרונות?🤔
רוב חיי אם לא כל חיי, נדרשתי לתת מענה, מחשבה, פתרונות לבעיות וקשיים שהיו לי ולסביבתי.
כשהיום קראתי באחד הניוזלטרים שקבלתי שהיה כתוב בו:
״…אבל פתרונות ימצאו רק אם נחפש פתרונות…״
האי נוחות בגוף שוב פקדה אותי.
גם כאן שאלתי את עצמי, האם זה כך?
האם עליי לחפש את הפתרונות?
מיד תדר הדיוק קפץ בין שתי כפות ידי והתחלתי לכתוב לעצמי הבהרה על כך.
זה מה שיצא ואני חולקת זאת כאן, בבלוג.

הבשורה המשמחת לשאלה: ״האם עליי למצוא ולעסוק בחיפוש פתרונות?״ התשובה היא לא.
הפתרונות כבר קיימים, הם קיימים לכל דבר ועניין.
גם כאן, גיליתי שכוחה של מילה יכולה לתמוך ולחולל מציאות.
אם אמשיך להתנסח במילה – מחפשת ואמשיך להתנות אותה – באם, היא תתרחש ככזו.
כלומר, כל עוד אהיה במרחב המדבר בשפת ה-״אם״ וה-״מחפשת״ מה יקרה?
החיפוש ימשיך ויחולל עצמו ככזה. כתדר החיפוש, זה מה שהוא עושה – רק(!) מחפש.

אשתף שאני בחרתי להתמיר זאת לעצמי והיום אני מחוללת מציאות ומזמינה את תדר המציאה – למצוא פתרונות, מזמנת פתרונות, מצווה על הפתרונות להראות עצמן וכו׳ וכו׳.
בנוסף, הורדתי את המילה – אם והתמרתי זאת ל – כשאמצא ו/או כשימצא הפיתרון, כשאבחין בפתרון….

זהו לכרגע.
עד שקומבינציית ההשראה תחולל עצמה שוב במרחב שלי,
הרבה אהבה לכולם.ן
אירית