וואו! אני יושבת וכותבת! איזו התרגשות! מצאתי חבר חדש! המקום החדש היוצא לידיי ביטוי באמצעות כתיבה, תמיד התנגן לי בראש, תמיד ידעתי שאני מגלגלת את חוויות חיי בראש, בצורה אומנותית, מבדחת ושמסקרנת גם אותי, להציף ולהקשיב לרחשי הראש ובייחוד, לרחשי הלב, רחשים המגיעים ממקום פנימי ועוצמתי שהיה חבוי אי שם בקרקעית נשמתי……עד כה.
"החלטה היא רק התחלה. כשמישהו מקבל החלטה, הוא בעצם קופץ לתוך זרם חזק שישא אותו למקומות שכלל לא חלם עליהם בשעה שהחליט" (פאולו קואלו)
2012 הייתה עבורי שנה מכוננת הקשורה להתפתחותי, שנה הקשורה לקפיצה משמעותית במסע האישי שלי בחיים אילו. חבר טוב הגיע לביקור בפברואר 2012 ,חבר אשר נתן החלטה אמיצה, לעבור באוקטובר 2011, לחיות בניו יורק שבארצות הברית.
החלטתו הייתה עבורי לא פשוטה, היות וזה חבר קרוב שלי ושל בן זוגי בשנים האחרונות. עברנו כברת דרך שבה התחברנו, יצרנו ובייחוד אהבנו:-) ועכשיו, הוא החליט ליסוע! מתרחק מאיתנו פיסית וגם כך המעבר מאיזור המרכז לצפון-לקיבוץ, גבה מחיר גבוה. היינו שלושה המתראים מספר פעמים בשבוע, משוחחים, מקשיבים, משמיעים, חולמים, שרים, מתמודדים, מכילים אחד את השני ומאושרים על האהבה הגדולה שיצרה את החיבור המשותף והמופלא.
בפברואר 2012 בשעות הערב המאוחרות, אנחנו יושבים בחוץ, על הדק שאנו כה אוהבים, משוחחים בינינו, שמחים להתראות, להתחבר, להסתכל בעיניים ולגמוע בשקיקה כל פיסת מידע שאנו מעבירים אחד לשני, מתעדכנים ומעדכנים.
באיזה שהוא שלב, אנו משתעשים עם הרעיון שגם אנו נעבור לארצות הברית וחולמים על נפלאות המקום… דרך חוויותיו של החבר הקסום שלנו.
לא חשבתי לרגע אחד במהלך חיי אילו, להגיע לארצות הברית, זה לא משך אותי….
ברגע אחד, ברגע שהשתעשענו ושיחקנו עם הרעיון שאולי אגיע לעבוד בארצות הברית, ברגע אחד שהסכמנו לשחק עם הרעיון, בעלי אומר לי "התפקיד שלך יהיה מנהלת רוחנית הוליסטית" , הכותרת- הגדרת התפקיד, מצא חן בעיני שלושתינו.
באותה שנייה, הרגשתי שאני מקבלת זיק של חשמל המקפיץ את נשמתי לשמיים! אני מתרגשת! איזו תחושה זו! בחיי התרגשתי, אך לא כך!!! הרגשתי שהתחברתי להתרגשות שלי כילדה! ממש קפצתי,התלהבתי, התרגשתי, חייכתי, הרגשתי מוארת מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה, תחושה של הזנה לנשמה.
מה קורה פה? מה קרה לי? אני מתלהבת בצורה לא מוסברת …. יחד עם זאת, אני חשה אושר גדול ותקווה!!!
באותו ערב, נגמלתי בהחלטתי שאני רוצה ומשתוקקת לטוס לניו יורק! הפער בין השנים הרבות שלא רציתי ואף לא עניין אותי לנסוע לארה"ב ובין ההשתוקקות שלי העולה לי בפתאומיות! כמו מטאור! הרגיש לי מוזר ויחד עם זאת, נכון!
בזכות יכולת ההקשבה הפנימית שפיתחתי בשנים האחרונות, גם כאן ומעבר לכל היגיון בעולמי הפיסי והכלכלי בימים הללו, ידעתי שאני טסה לארה"ב.
"הרבה ממעשיך היום היו נראים כטירוף לפני עשר שנים. לא הדברים עצמם השתנו, אתה השתנית. תפיסתך את עצמך השתנתה, מה שהיה בלתי אפשרי בעבר הוא עתה אפשרי לחלוטין ואולי הצלחתך הסופית והמוחלטת בשינוי אישיותך אינה אלא שאלה של זמן" (קרלוס קסטנדה)
בחודש יוני 2012 אני מוצאת את עצמי בטיסה ללוס אנג'לס, עם שני האחים שלי, כשאבא כבר טס לפנינו וכולנו, בחרנו להתאחד ולטוס לבת הדודה שלי שגרה בארצות הברית כבר 40 שנה ומעולם לא עלה בדעתי לבקר אותה עד רגע זה.
אני יוצאת מהבית, שבצפון הארץ, מהקיבוץ, לעשרה ימים, לחוויה מרגשת, מופלאה וסוגרת מעגל אחד ופותחת אחר.
התרגשתי לטוס עם אחיי ולפגוש את אבי בביתה של בת דודתי שאירחה אותנו מכל ליבה ובאהבה רבה.
4 ימים כיפיים, טיילנו יחד, שיתפנו, נזכרנו בסיפורים נוסטלגים ויצרנו באותם שניות, חוויות חדשות שיהפכו לנוסטלגיות, ברבות הימים.
"אני מאמינה שכל אירוע בחיי קרה בשעה שהייתי צריכה לבחור בין אהבה לבין פחד" (אופרה ווינפרי)
יום שישי לפנות בוקר, ליבי פועם, אני נפרדת מאבי, אחיי ובת דודתי ויוצאת לראשונה בחיי, בטיסה, לבד, לניו יורק.
לוקחת נשימה ארוכה המסגירה את התרגשותי ואת תחושת המתח שהזדנב לו ויאללה, לדרך!
מגיעה במונית שהוזמנה מיום אמש, הלוקחת אותי לשדה בלוס אנג'לס ומשם טיסה לניו יורק.
מגיעה לשדה, מחשבות עוברות בראשי במהירות הבזק! התחושות מבעבעות ומשחקות בין הלב לבטן ובין ההתרגשות לפחד..
נחתתי בשדה התעופה בניו יורק, נגשתי לשירותים להתרענן מהטיסה ומחפשת דרך להתקשר לחבר היקר שלי, לבשר לו שנחתתי בשלום ושאני בדרכי, לראשונה עומדת לנסוע בכבישי ניו יורק.
מרוב התרגשות לא הצלחתי לחייג את מספר הטלפון שברשותי ואני מוצאת את עצמי מבקשת עזרה.
אני שומעת את קולו של חברי הטוב עונה "הלו..?"
אוי! איזה כיף!! אני מרגישה בבית 🙂
"הגעתי" אני עונה, "נהדר יקירה! עלי על מונית ובואי, אני מחכה לך" השיחה הסתיימה לא לפני שחברי מנחה אותי לעמוד בתור כדי לעלות על המונית הצהובה, אהה… אני נאנחת לעצמי פולטת בשקט "צבע המוניות המפורסם של ניו יורק" והרי אני מכירה זאת דרך הסרטים והסדרות בהם צפיתי שנים, מהמסך הקטן של הטלויזיה ועכשיו, אני מוצאת את עצמי עומדת בתור ארוך ומתקדמת לעבר המונית הצהובה המיוחלת, אשר תסיע אותי למנהטן.
התמזל מזלי ונהלתי שיחה חברית ונעימה עם בעל המונית, אשר שפך את סיפור חייו בפני והודה לי עבור הקשבתי ואף שאל אותי מה מעשיי בניו יורק וכשספרתי שזו הפעם הראשונה שלי כאן, חייך אליי חיוך גדול מבעד למראה ואמר "ברוכה הבאה".
"תודה רבה" עניתי, קורנת מאושר על קבלת הפנים המלבבת והמפתיעה…רק לטובה, רק לטובה.
בתום הנסיעה החלפנו מספרי טלפון בתקווה לנסיעה משותפת נוספת. לחצנו ידיים, איחלנו איחוליים לבביים ונפרדנו לשלום.
אני עומדת עם המזוודות שברשותי, מביטה בעיניו של החבר הטוב והוא בעיני, מתחבקים, מתנשקים ואני לא מאמינה שאני כאן! בני יורק! לבד! עשיתי זאת! עכשיו אני בידיים טובות! אפשר לנשום בצורה סדירה ורגועה ואיך שהוא, זה לא קרה! אני לא מפסיקה להתרגש!
"כל מהלך שבו אנחנו בוחרים בחיים, הוא אחד מתוך מיליון נתיבים, לפיכך אדם חייב לזכור תמיד, שנתיב הוא רק נתיב. על האדם לשאול את עצמו: האם יש לנתיב הזה לב? כל הנתיבים זהים: הם מובילים לשום מקום. מכל מקום, נתיב ללא לב לעולם אינו מהנה" (קרלוס קסטנדה)
עלינו לביתו ובאותה נשימה, כבר מצאנו את עצמנו מסתובבים ברובע האסייתי שבידיי שקית ובתוכה שמלה, כל כך רציתי שמלה כזו! ויש לי אותה! מאחלת לעצמי שכל דבר שארצה בחיי, אקבל ובקלות כזו! וואו! איזו הרגשה מרחיבת לב! איזו הרגשה טובה! הולכת ברחובות מנהטן, מחוייכת ומאושרת עד הגג!
במהלך ששת הימים הקרובים, אנחנו מטיילים, משוחחים, מעמיקים, מתייעצים, נהנים ושוב נהנים….
"איזה חבר מופלא יש לי!" אני חושבת בליבי. הגעתי לניו יורק, עם מעט מזומנים והוא, ברגישותו ואדיבותו, מזמין אותי, קונה לי, מפנק אותי ואף דואג לי למטבעות מתאימים כדי שאוכל להתקשר אליו, כשארצה, באמצעות טלפון ציבורי.
בבקרים, אני נמצאת עם עצמי ומוצאת לראשונה בחיי, שכיף לי עם עצמי! המקום נוסח בי תחושת אושר ושלווה.
מרגישה שאני רוצה עוד ועוד ועוד להרגיש כך! לראשונה בחיי אני מרגישה שאני נותנת פי 10 ומקבלת פי 100!!!!
יש "חיה" כזו?!
אף פעם לא הרגשתי כך!
לא ידעתי שיש רגשות כל כך עזים! ושאני מקבלת פי 100 מאשר אני נותנת. הרגשתי שמדברים איתי "בשפה" אחרת, לא מוכרת לי עד כה ויחד עם זאת, מוכרת ומרגישה כה טבעי ובקלות… איזו זכות זו! וואו!
יום חמישי הגיע וחברי הקדים את הגעתו מהעבודה. עוד מספר שעות, אני עולה על הטיסה שתחזיר אותי לחלק המקסים של חיי! לעוגן הבלתי מעורר של חיי! משפחתי –בן זוגי וילדיי – חבריי למסע.
יצאנו לשתות יחד קפה אחרון, הרגשתי שקשה לי להיפרד והיה נדמה לי שזה הדדי… השיחה הרגישה לי סוג של סיכום! אז מה היה לנו?
הכרות עם ארצות הברית – חוף מערבי ומזרחי גם יחד. טיול עם המשפחה (אבא והאחים), פריצת גבול שלי, טסתי לבד! לראשונה בחיי! והעיר הבלתי נגמרת-ניו יורק, ניו יורק, עיר עשירה בהון אנושי מגוון ורבת עוצמה, נופים, חוויות, הבנות, תובנות ואושר עילאי בלב!!!
כך אני חוזרת ארצה, עם חוויות רבות דחוסות בתוך מזוודות חיי העמוסות, חוויות המרווחות ומרחיבות את נשמתי.
"בכדי להשיג את התוצאה שאתה רוצה,הפסק לעשות את מה שלא עובד" (דניס וויבר)
חזרתי עם הבנה שאני מאושרת וחסר לי העושר ואם זה חסר, הגיע הזמן שאזמין לעצמי ואעשה זאת במודעות רבה ומכוונת, גם כסף! גם לי מגיע! והגיע הזמן להתכוונן לכך! קניתי קורסים אינטרנטיים,ספרים המסברים על מגנוט שפע כספי לחיינו. למדתי, תרגלתי מלאתי את הבית במשפטי שפע,מרקרתי ספרים שלמים, שיננתי ותרגלתי במהלך ימים שלמים עד שהחלטתי לקדם את עצמי והצטרפתי לסדנא בסוף אוגוסט, סדנא שהזניקה אותי למקום גבוה יותר ועזרה לי להתכוונן למטרה שלי – רווחה כלכלית כדי שאוכל לחיות טוב ובשפע כלכלי וכדי שאוכל לשעוט לכוון הייעוד שלי מתי שאני רוצה, בעוצמה שיש ברשותי, בחופש פרטי לעצמי ולמשפחתי.
"כל רגע שעובר הוא הזדמנות נוספת למהפך בחיים" (ג'רי מגוויאר-ונילה סקיי)
חודש נובמבר הגיע, יום ההולדת שלי…. היקום זימן לי מתנה שבזכותה וגם דרכה, אני נמצאת היום בארצות הברית. נכנס לפתח ביתי, בחור שביקש להיפגש עימי לשיחת תקשור, לשמוע ולהשמיע. פגישה כה מכוננת זו הולידה תוך שניות, דקות וימים, שותפות מלאה עם חזון ברור לשנות ולהשפיע לטובה בעולם בו אנו חיים, לקחת אחריות משותפת ויחד ליצור עולם יפה וטוב יותר עבורינו, עבור ילדנו, עבור נכדינו והרי אנחנו יכולים! כולנו! בלי יוצא מן הכלל !!
אני חושבת לעצמי, איזו זכות נפלה בחלקי, להפוך לסוג של גשר בין ידע קיים וזמין לבין העברתו בצורה פשוטה, מלאה כדי שכולנו נרוויח. אני רוצה לייצב גשר זה! שיעברו בו אלפי ומיליוני אנשים שיקבלו את עלומת האור היקומית ושיחד, נאיר את עולמינו הפנימי,החיצוני ונפיץ אור זה בעולמינו היפיפה.
התחלנו פרויקט משותף שנסק והעניק מידע וידע לאנשים העובדים בחברה. הבנו שיש בינינו כימיה ועבודת צוות המניבה פירות ושסך החלקים, עולה על השלם !!
במהלך 2013, טסנו שש פעמים לארצות הברית וקנדה. גיליתי עולם שלם של שפע! שפע כלכלי, שפע של אנשים איכותיים, שפע של ידע, שפע של יכולות, שפע של אפשרויות, שפע של הנאה, שפע של ברכה ושפע של הודיה שיצאה מתוכי, מקרבי, לעצמי, לכל מי שעזר וליקום.
עברתי שנה בה למדתי, התפתחתי ובייחוד התחלתי להוציא את הידע שצברתי בתוכי במשך המון,המון זמן. זה קלח ממני, זרם כמי אוקיינוס המתפרצים בעוצמה שכמוה לא ידעתי. התחלנו יחד,להבין את הערך שאנו מעניקים ורוצים להמשיך ולהעניק גם הלאה.
בכבוד ואהבה גדולה לעצמי 😊
אהבה לעצמי הממשיכה ללמוד להביע ולשתף גם דרך כתיבה.
8.3.14 11:30
בבוקר – לוס אלטוס – קליפורניה
שלך
אני,
אירית עוז 😊
