חמלה עבורי מקושרת לנדיבות. כשאני מנכיחה את תדר החמלה בתוכי, אני חשה שכל תאי גופי נוכחים במה שקורה ומביעים זאת בכך שזה מייצר בתאי גופי את המנוע לסקרנות, פתיחות וקבלה.
חמלה מגיעה כשאני בוחרת באופן מודע ומתוך הישארות בהוויה סקרנית ששואלת שאלות.
לדוגמה.
עיני החמלה תשאלנה: ״מה העם הפלשתינאי עבר על מנת שיצוצו מנהיגים המחלחלים בדבריהם ומעשיהם הסטה לשנאה? מניחה לחלק המנטלי ונשארת במרחב נדיב לאפשר לעיני החמלה לבוא לידי ביטוי מתוך מהות הנדיבות היוצרת בתוכי תנועה של רכות ומתוך כך, הרגשה של התרחבות לפיוס לעצמי ולאחר.
החמלה צומחת מתוכי כשאני באמת לוקחת אחריות ומתבוננת על סיטואציות ממעוף הציפור, כשאני מסתכלת על התמונה הגדולה יותר כי אז, הפרספקטיבה על הדברים מקבלת זוויות שונות של ריבוי נקודות מבט המאפשרות הרחבה ומתוך כך גם חיבור נדיב כחמלה.
חמלה מביאה עמה ענווה. אני לא באמת יודעת דבר הקשור לחווית האחר, מהי חוויתו ולכן אני נשארת פתוחה להבין גם צדדים נוספים והדרך לכך, היא מעיני החמלה כביטוי של טוב הלב הפותח עוד משערי החמלה.
בהווית החמלה אני בנוכחות, שוהה עם לב פתוח לעצמי, לאחר. העוצמה שלי יוצאת במלוא הדרה.העוצמה היא זו היודעת לאחוז מיכל לאותה סיטואציה ו/או אדם בה יכולתיה מביאים עומק במרחב השהייה עם עצמי, עם האחר דרך מבט מלטף, דרך עינים חומלות במבטן, תנועות רכות של הגוף, דרך נשימה כבדה וכל אלה מאפשרים לתדר החמלה לחולל את אחזקת המיכל עבורי ועבור האחר. בסיס כל אלה, אהבה טהורה ונדיבות.
חמלה מאפשרת בנוכחותה את העברת ״מקל״ השלום, הפיוס, הריכוך בשדה קיומי של ארבעת הגופים באופן מאוזן ויציב – הגוף הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני.
חמלה יש בה מרחב שהייה נטרלי, כמים טריטוריאלים. מאפשרת לכל דבר שקורה, להיות כפי שהוא. היא כמו מושיטה יד ללא מילים, מאפשרת ריפוי ואולי אף נחמה כשמדובר במרחבי סבל אנושי, נותנת מקום נדיב וחומל לחלקים האנושיים שלנו.
מעצם כתיבת שורות אלו, מפלס החמלה עלה בזמן שאני כותבת זאת. זֶהוּ תֶּדֶר הַמֵּמַאסֶג' בִּנְדִיבוּת אֶת הַלִּבָּה וְלִבָּהּ שֶׁל הַחֶמְלָה.
תודה🙏🏼
