כילדה, לפני כארבעים פלוס שנים, עברתי במשך כשנתיים, התעללות מילולית והתנהגותית. זה קרה ברמה היומיומית.
זה קרה שעה, שעה, דקה, דקה, בבית הספר, מכיתה שלמה, ומתחת "לאף" של המורים והמבוגרים. כילדה זה היה סיוט שלא נגמר! כאילו, כך החיים… לא שיתפתי זאת במשך עשרות שנים, חשתי בושה גדולה מאוד, חשתי דחויה ואשמה.
כיום, ממסע של ריפוי עצמי, יצאתי מתחושת הקורבנות, האשמה והבושה שחשתי במשך עשרות שנים. היום לבי מלא חמלה וסליחה לעצמי ולאותם הילדים.

אז איך הסיפור יצא לו ?
לפני זמן מה, כשקראתי באיזשהו מקום על חרם ושיימינג, משהו מתוכי זעק, הנשמה לא יכלה יותר לשתוק! החוויה שלי קפצה לה והחלטתי להוציא לאור את הסיפור, בהתחלה ישבתי וכתבתי אותו לעצמי. פחדתי ביני לבין עצמי וממש הרגשתי במשך שעות רעידות בכל הגוף. מילאתי אמבטיות של בכי שהציף אותי, הרגשתי חששות, כאבי בטן ומה לא!!
באותו הרגע התחלתי לקלוט כ-מ-ה גדולה ההשפעה שהייתה לכל חוויות החרם על הערך העצמי, הדימוי העצמי, על חיי ועל התנהלותי גם כבוגרת.

כיצד ההזדמנות להוציא את הסיפור פגשה אותי?
כשחשפתי את הסיפור שלי באחד האתרים בארץ שהזמין א.נשים להעלות סיפורי ילדות, עד הדקה התשעים ותשע(!), הייתה בי מלחמה בין לדחוק זאת יותר עמוק, שלא אשמע זאת בתוכי! לבין לפלוט זאת החוצה, כמו שזה!
בדיעבד הבנתי, שהגיעו לאתר מאות סיפורים על חוויות ילדות שא.נשים חוו ושיתפו באומץ.

לימים, גיליתי שהסיפור שלי זכה במקום הראשון. הייתי בשוק של השוק! אתם יכולים לתאר לעצמכם? במשך עשרות שנים הדחקתי את השנים הללו עמוק בתוכי, הדחקה מלווה בבושה עמוקה, בתחושה שמשהו שונה בי, שאולי אני באמת ״בכיינית״ ובהעדר מודעות על הערך העצמי שלי, ופתאום, קיבלתי הכרה עם הסיפור האישי היישר למקום הראשון. זה היה שיעור ועודנו, גדול מאוד עבורי, חוויה מרפאה ומעצימה.

גם היום זה קורה לילדים, זה אבסורד!
אנחנו בשנת 2026, חיים בקדמה ואסור שניתן יד לכך!מדובר בילדים שלנו !!!

גם היום זה עדיין קורה, גם היום, ישנם ילדה ו/או ילד שממשיכים לחוות חרמות, שיימינג, ביריונות התנהגותית, מילולית ופיסית הגורמת לבושה, כאב וערך עצמי שנרמס.
זה יכול להיות הילד/ה שלכם, הנכד/ה שלכם, ילד/ה של השכן…

מתוך החוויה שאני עברתי, אני חשה לזעוק זעקה ולצרוח בקול רם –
״דייייייייייי!!! לא עוד נפגע באף ילד או ילדה!!! הנזק מטורף ולכולנו!
אנחנו במו ידנו עוזרים לעצב את עתיד ילדנו, איך אנו רוצים שהעתיד שלהם יראה?
דבר אחד בטוח – מה שניתן לו יד ונזרע, זה מה שיבצבץ בהמשך״.
אני שתקתי עשרות שנים והענשתי את עצמי על ידי שתיקה ארוכה, מלווה בתחושת בושה ואשמה מתוך חוסר המודעות שלי ושל האחרים שהיו סביבי.
זה ממש לא חייב להיות כך! זו הזכות שלי/שלך לא להסכים לתת לכך יד! בכל גיל! ובכל סיטואציה שמופנה כלפינו ביריונות, כוחניות מילולית, התנהגותית או פיסית, הטרדה – זה אינו משנה!
כל דבר המרגיש לנו כמפחית מערכנו ופוגע בליבה של מי שאנחנו, יש בתוכנו את כל הכוח בעולם, לאמר – לא עוד !!!

לצאת מזה כאן ועכשיו!
נולדנו לחיות את מי שאנחנו ושלא נקשיב לאף אחד שאומר לנו אחרת.
לכל מי שזה מהדהד וחש/ה תגובה לכך, אני מזמינה להפיץ מסר זה בכל מקום אפשרי.

משאת לבי, שמשהו מכאן, יסייע ויעורר לשימת לב גדולה יותר ולמיגור תופעה זו בעזרת הכוח של כולנו – בעזרת חוכמת ההמונים – בעזרת חוכמתכם ועירנותכם לנושא. לנו הכוח באמת לגרום לשינוי.
וכך זה קורה!

באהבה, תודה – אירית