״מי אמר שיש רק מסלול אחד של חיים על ידי ספירת ימי הולדת עד למותנו? ואולי אנחנו יכולים לחיות אלפי שנים, באופן נצחי עם אותו גוף?״. תחשבו על זה, זו אופציה קיימת, מציאות קיימת שכבר נכחה כאן בעבר בכוכב ארץ…
זה זמן מה שאני חשה וחווה באופן מודע שהעולם שאנו מתנהלים בו מזה עידן עידנים, בדרך שאנו חיים כאן, אינו עובד יותר.
אני מדמה זאת כמשורר שכתב שיר, עיבד, הלחין והוא נשמע כזיוף אחד גדול…
הנה, זה כאן, נתון לכולנו.
קחו חירות זו, עוררו אותה ותנו אותה לעצמכם, לאהובי לבכם ולכל מי שסובב אתכם כאן ועכשיו, תנו זאת כתזכורת, אכנה אותה – ״מתנת החירות״.
בעודי מאזנת במודע את כל המתרחש עם עצמי, פתאום אני שמה לב לנוכחותה של כלבתי הנמצאת לידי, שמה: צ'יקה-חופש / Chica-freedom.
צ'יקה-חופש בת מספר חודשים. גופה קטן…
מדי פעם יוצאות מתוכי תובנות ואני שומעת את עצמי אומרת משהו שמהדהד לי מאוד.
חיפשתי מקום לרכז את אותם המשפטים,
והחלטתי בינתיים לרכז אותם כאן, בבלוג, באמצעות פוסט זה…
אמון שכל מה שקורה הינו מדויק,
אמון כמפתח עיקרי לכל ה-יש,
אמון שהנשימה באפי עוברת דרכי,
אמון שהא.נשים הנכונים נמצאים כרגע סביבי,
אמון שהמקור האישי שלי עוטף אותי 24/7,
