רוב חיי אם לא כל חיי, נדרשתי לתת מענה, מחשבה, פתרונות לבעיות וקשיים שהיו לי ולסביבתי.
כשהיום קראתי באחד הניוזלטרים שקבלתי שהיה כתוב בו:
״…אבל פתרונות ימצאו רק אם נחפש פתרונות…״
כאן שאלתי את עצמי, האם זה כך?
מאוד רווחת המחשבה שאנו יוצרים מציאות.
אני גיליתי שאנחנו לא יוצרים מציאות אלא מחוללים מציאות.
הצלחתי להבין את ההבדל ויש הבדל. אסביר…
הכל כבר קיים ובצורתו הטבעית, מיליוני מציאויות אינסופיות…
הכל מגיע, מתקיים זמנית, חולף ומסתיים,
לכל התחלה יש תאריך תפוגה,
וגם התפוגה מגיעה, מתמחזרת וחולפת לה.
הכל מגיע, מתקיים ומסיים את משך תנועתו,
כך זה בטבע שקם תמיד על יוצרו…
השבוע נפעמתי שנגלה לי המבנה שתומך בי.
קיבלתי מתנה לראות זאת גם מעיני מעוף הציפור, מלמעלה, מנקודת המבט של מחלקת ההנדסה והקונסטרוקציה היושבת על לוח הבקרה הקוסמי וראיתי איך זה מתנהל…
לפתע, בין עצירה ברמזור אדום לבין אור ירוק אני קולטת, שכל מיצמוץ שעיני ממצמצות הוא כמו תריס שנסגר לשבריר שנייה ונפתח שוב. התחושה מרחיבה את המרחב שלה לעולם תודעתי יותר.
ואולי בעצם החיים הם כמו מצמוץ?
