משהו גדול ממני קורה וקורא לי ואני מתמסרת
עם המון אהבה, תשוקה, אנרגיות ושמחה בלב.
הקדמה
אשתף כאן שכילדה, נחשבתי בעייתית באכילה שלי, כמעט ולא אכלתי כלום, הפה לא נפתח.
כל ילדותי, בגרותי, בערך עד גיל 26.
על מנת לתת אינדיקציה לכם הקוראים,
במשך עשרות שנים עד גיל 26, שקלתי 45 קילו ובגיל 26 עליתי שני קילו למשקל של קילו.
שקלתי משקל נוצה ולא אהבתי לאכול את האוכל שהוגש בבית אז הפה נסגר ותיאבון זה לא משהו
שהכרתי כילדה.
איכות הירקות והפירות שהיו מגיעים הביתה שנקנו במצב של חיסול סוף יום בשוק, לא הוסיף ואף לא פיתה שום חוש אצלי בעניין האוכל.
כילדה אכלתי ממש, ממש מספר מאוווד מצומצם של רכיבים שחזרו על עצמם במשך שנים.
אני מבקשת לציין שתמיד הייתי רזה ואף רזה מאוווד!
גם כילדה ועד עצם היום הזה, גופי היה תמיד רזה ואף צנום.
האם חשתי בריאה, אכלתי בריא? זה כבר משהו אחר.
כל מודעות של נושא האכילה, החל להיפתח אצלי רק לפני כשמונה שנים.
לפני שמונה שנים
לפני כשמונה שנים, חוויתי רגע שאני זוכרת את עצמי מתבוננת במראה שבביתי דאז בקיבוץ.
אני עוטה על גופי שמלה אדומה ארוכה ואני חשה בבטן ובגוף כולו, אי-נוחות משוועת.
אני עומד בזווית בה אני רואה את פלג צד גוף שמאל של גופי וקולטת שהבטן שלי מנופחת,
חשה גזים פנימיים, מערבולות במערכת העיכול וזה סוג של איפוק וסבל מאי הנוחות שאני מכירה שנים רבות רק שהפעם, זה קפץ למודעות ואני חווה באותו הרגע ״נפילת אסימון״ או איך שאומרים זאת באנגלית : ״Aha Moment״
מוחלטות יוצאת מתוכי שאמרה: ״לא עוד!״
מה לא עוד?
באותו הרגע מול המראה שיצר אצלי זיכרונות של מצבים שונים שחוויתי.
שכשהייתי בטיסות והייתי אחרי ארוחה, האי-נוחות בבטן, הגזים, היו מפלחים את גופי והייתי כך שעות מתאפקת!! לא באמת נהנית מהרווחה שהציעו לי. כל תשומת הלב שלי הייתה על הטרוף שמתרחש אצלי בבטן.
אי נוחות מבעבעת בשצף קצף ואינה מניחה.
עוד נזכרתי, שבמפגשים מקצועיים באמצע הצגת מצגות, הייתי מתאפקת, מכווצת את בהונות רגלי
וסוגרת את פי הטבעת, לא באמת נמצאת באופן מלא באותו הרגע עם הנשים סביבי, מחכה רק שזה
כבר יגמר וחוויתי זאת כסבל ועוד סבל לגוף הפיסי.
באותו הרגע מול המראה, משהו הקליק ואני שומעת מתוכי: ״לא עוד!״
וחשה את המוחלטות יוצאת מתוכי כוודאות שתופסת פיקוד ושליטה לטובת ההתעוררות ויותר ערה ומעמתת את סבלו של הגוף.
התעוררות = שינוי
התחלתי בדרך הרווחת שהייתה סביבי.
שלב ראשון, עשיתי זאת באופן טכני ועם המון כח רצון פנימי אמיתי למצוא פתרון.
במהלך 30 יום, התחלתי הליכה 3 פעמים בשבוע, נכנסתי לתנופה של אימונים בחדרי כושר שונים, ריצה, הקפדתי על חלוקת האכילה היומית שלי לחמש ארוחות דלות קלוריות, התייעצתי עם חברתי התזונאית ועדיין, אחרי חודש של מאמץ רב, מבחינת הרגשה של נפיחות לא השתנה בהרבה ומבחינת משקל, ירדתי 3 קילו.
המערבולות בבטן והגזים, הנפיחות, עדיין היו מנת חלקה של מערכת העיכול.
אחרי חודש ימים הבנתי עם עצמי שיש עוד משהו שאני לא יודעת,
ישנם עוד חתיכות פאזל שהדרך הרווחת בעולם ההומוגני,
עדיין לא פגשו אותי כמידע המהדהד עבורי ועבור גופי.
ידעתי באותה נקודה בזמן, מה לא מתאים לי יותר!
הבנתי שעם כל המאמץ הרב שעשיתי בחודש האחרון להיכנס למסלול אכילה בריא יותר והתמסרות לכך, חשתי כמו ״הר״ של מאמץ שהוליד ״עכבר״ של רווחה לגוף.
כך מצאתי את עצמי שוב מחפשת עוד מידע תחושה של ״לוט בערפל״,
מבלי באמת להבין מהיכן להתחיל ומה אני בעצם מחפשת.
מה קרה לי בלילה שבין שישי לשבת?
זה קרה ביום שישי בערב, כל הלילה אני מוצאת את עצמי ישובה במיטתי, האור דלוק,
אין סימן של עייפות או רצון לעצום עיניים ואני ישובה בעניין רב מול המחשב, מחפשת, ממוקדת וממש מייחלת לפתרון.
הפעם, שמעתי לראשונה את מערכת העיכול כמו צ–ו-ע-ק-ת את צעקתה וכמו דיברה איתי: ״אני לא יכולה לעכל את האוכל והדרך שאת מכניסה את האוכל לגוף״.
חוויית הכאב והסבל של מערכת העיכול, הניעה אותי במציאת פתרון מתאים,
ברצון עמוק לפצח את התעלומה (כך חוויתי זאת אז).
בזמן שאני ערה כל הלילה, אשתף שידיי מבורכות!
הידיים שלי תמיד יודעות למשוך ולמצוא עבורי את הדבר הבא המדויק עבורי כמו ג׳י.פי.אס וכך קרה גם הפעם!
בדיעבד, הפתרון מצא אותי
באותו לילה בעודי מחפשת פתרון,
הפתרון מצא אותי!
אני מוצאת את המילה – דיאטה, מילה מאוד לא מוכרת לי לאורך כל חיי עד כה.
המילה הבאה שאני קוראת שהיא נמצאת לאחר המילה דיאטה (״דיאטת ___ ״), היה זה שם, מאוד לא מוכר לי ברבים, ועם זאת, המילה מיד הדהדה לי!
הסקרנות הצטרפה, התעוררה לה, וברגע שנכנסתי לבדוק במה מדובר, קראתי כל מילה בשקיקה וידעתי שזה זה.
נפלאות דרכי היקום
התחלתי לגלגל בראשי ולשאול את עצמי ״מהיכן השם שלה מצטלצל לי?״ שאלתי את עצמי.
ההפתעה ונפלאות דרכי היקום.
את השם שלה המיינד יודע לחפש במרחבי אלפי התיקיות הקיימות בו, ובנתונים מעברי, ומיד נשלף לי השם שלה בהקשר של לימודי קורסים בסיינטולוגיה שהכרתי בעברי, לפני יותר מ-20 שנה.
פתאום נזכרתי ששמעתי אז במכללה לסיינטולוגיה אחת כזו עם שם כזה.
עוד נזכרתי, זה כשהייתי מורה בבית ספר (דאז),
בית ספר ״עתיד״ במקווה ישראל שבחולון,
נזכרתי שפגשתי שני ילדים של מישהי ששם אמם היה כשמה.
אני ממשיכה להסתקרן ולנסות להיזכר בעוד פרטים,
בעודי מסתכלת דרך המחשב על התמונה הנלוות להסבר הכתוב על המידע שאני קוראת ואני רואה בתמונה
גוף של אישה שמחייכת, עומדת עם יד על המותן ואני מתאמצת להיזכר אם היא מוכרת לי באיזשהו אופן והתשובה היא הייתה עדיין, לא.
לאחר לילה לבן, ובמהלך יום למחרת – יום ראשון,
עיבדתי עם עצמי את המידע שקראתי בלילה שכלל:
קריאת מחקרים בנושא תזונה, קריאת סוגים שונים של דיאטות, מפגש עם דעות שונות בנושא, המלצות, שיתופים אישיים, סרטוני יוטיוב, סריקה כללית שהגדילה לי את ההבנה, מה יש לעולם הגדול להציע ועוד.
יום ראשון בשבוע
בעודי מעבדת את מה שקראתי וחוויתי בלילה, כבר התקיימה בתוכי ידיעה שאני כבר עוברת תהליך שאני עדיין לא מודעות לגמרי לדרך המתהווה לה ועם זאת, המוחלטות בתוכי יודעת שהפעם זה כבר מתהווה – שזה זה!
יום ראשון, השעה שבע בערב, אני נוסעת עם חבר משפחה לקנות משהו ברחוב הרצל ברמת גן,
אני ממתינה ברכב לבואו. באותן דקות, בפתאומיות, הידיים לוקחות את הנייד ומחייגות.
המחשבה שעלתה לי, שאולי בשעת ערב זו, לא יהיה מענה ואני אצטרך להשאיר הודעה קולית.
להפתעתי, לאחר שניים, שלושה צלצולים, עונה לי בחורה שענתה ואמרה: ״הלו?״
אני מופתעת שיש תגובה אנושית ומיד מגיבה: ״היי, קראתי באינטרנט על הדיאטה שלכם והייתי מבקשת
לרכוש את הערכה״
הבחורה: ״קחי בחשבון שבמקרה הרמתי את הטלפון, אילו לא שעות שמערכת התמיכה נותנת שירות.
אז אם כבר עניתי לך, תספרי לי קצת עצמך. מה הביא אותך אלינו?״
אני די מופתעת ולא חשבתי שאנהל שיחה על נושא זה שאני עדיין לא סגורה עם עצמי מה עובר עלי
עניתי בספונטניות : ״אוקי, אספר לך. עם מי אני מדברת?״ שאלתי.
הבחורה מעבר לקו עונה: ״את מדברת עם …. ורק שתדעי אני בדרך כלל ממש לא עונה לטלפונים כך שיצא לך בפוקוס שעברתי לרגע ליד הטלפון לקחת משהו ושמעתי את צלצול הטלפון ובפתאומיות עניתי״.
אני: ״האם את …. מסיינטולוגיה ויש לך שני ילדים שהיו תקופת מה בבית ספר ״עתיד״ במקווה ישראל בחולון?״
היא עונה : ״כן, זו אני״
אני: ״אוווו…. איך הגעת בכלל לאוכל?״ שאלתי.
היא החלה לשתף אותי במה שהיא עברה ומה גרם לה לפתח את הנושא התזונה והחיבור הישיר למשקל הגוף ולשתף אותי מניסיונה גם עם אחרים.
אני: ״הכרתי את שמך מאז אותה תקופה, אולי לפני 12 שנה ואולי יותר״ אמרתי.
ידעתי בלבי שזו הכתובת!
הייתה לי ידיעה שיש לה יש רמת אתיקה גבוהה ויושרה!
הכל התחבר בסנכרון מדהים ומדויק!
מיד אמרתי ישר ולעניין: ״מתי אוכל לקבל את הערכה, אני גרה בצפון הארץ״
היא: ״אפשר לשלוח לך לכל מקום בארץ באמצעות שליח״
אני: ״אני כרגע נמצאת במרכז הארץ. יש דרך שאוכל לבוא לקחת באופן עצמאי?״
היא: ״כן! תבואי לראשון לציון״
סיכמנו שאגיע אליה ביום שלישי בצהרי היום.
כולי נרגשת וחשה שמשהו מכונן קורה לי ובי.
המחשבות לא הרפו והמשיכו לצוף:
את? דיאטה? התעניינות באוכל?
איך זה בכלל נוגע בך??
את בטוחה שזה מעניין אותך בכלל?
את, דיאטה? מה לך ולזה?
לאחר יומיים הערכה הייתה אצלי
אז, לא היו לי תשובות הגיוניות ומסודרות בראש כמו שהגוף והידיעה המוחלטת הזו, זו תחושה של ידיעה גדולה ממני, שהובילה ולקחה אותי לפגוש ביום שלישי בצהרי היום את …,
ואף לשבת אתה במרפסת ביתה לדבר ולהכיר.
כשהדברים מדויקים, הכל ממשיך את דיוקו ופגשתי בביתה ושוב להפתעתי, בחורה שעובדת עם … שהכרתי אותה היטב מבית הספר שעבדתי בו כמורה, אחרי חיבוק בינינו, גם היא המליצה לי בחום על הערכה והא לך אירית עוד חיזוק לכיוון ואיך הכל מצטלב ומתחבר ללא מאמץ.
סבב ראשון
אז לפני כשמונה שנים עברתי סבב ראשון עם הערכה שלה והתחלתי יותר ויותר להרגיש נוח בתוך העור שלי.
הגזים פחתו עד הפסיקו, מערכת העיכול שלי נרגעה, התחלתי להסתכל ולהבין מה הן קלוריות,
מה המרכיבים בכל מוצר שאני קונה,
מה הגוף מקבל באהבה ומה לא,
וממש חשתי שלראשונה אני מעניקה לעצמי התרחבות,
למידה בסיסית והגדלת המודעות והידע של מבנה הגוף וצרכיו,
מה המכונה הביולוגית המופלאה הזו- הגוף שלי,
אכן צריך כדי לתפקד לאורך זמן במיטבו ללא סבל ותסכול.
ככדור שלג
חבר המשפחה ובן זוגי ראו כי טוב והחלו להתעניין לגבי התהליך שלי.
שיתפתי אותם וגם הם החלו בתהליך שלהם ורכשו גם הם ערכה וכבר מצאתי את עצמי תומכת בהם, מסייעת. משתפת בניסיון שצברתי ומלווה אותם.
גם להם זה עשה פלאים וגם גופם התמסר וכמו השתחרר ליותר בריאות, מן תחושה שיצאנו מכלא, שחרור מהמון ״רעש״ בתוך הגוף, שחרור מהרגלים, שחרור מבארות תוך כדי הבנת הידע ויישמו הלכה למעשה והתוצאות אצל כולנו, לא איחרו לבוא גם בהרגשה הפנימית וגם במראה החיצוני שאי אפשר היה להתעלם ממנו.
מעבר לארצות הברית
כל התהליך שכתבתי עד כה, התחרש תוך כדי תהליך מעבר (Relocation) של כל משפחתי להתגורר בארצות הברית.
לא ויתרתי ולא הסכמתי להפסיק באמצע התהליך!
טסתי במחלקה ראשונה והצטיידתי בשקיות וקופסאות של אוכל וממש לא התפתיתי לשום דבר שהציעו במטוס.
הגעתי לארצות הברית עם אתחול מדהים של הגוף!
כל מי שהכיר אותי מביקוריי לפני המעבר שלי לארצות הברית,
שם לב לשינוי, לאנרגיה, לעור הבוהק והחלו לשאול אותי: ״מה זה, מה עשית?״
מצאתי את עצמי משתפת ומסבירה לעוד מתעניינים ושוב מפנה לדיאטה זו ואת התמיכה הם ביקשו לקבל ממני, אני? תמיכה על אכילה? הלו??
הפצה לא מתוכננת
החלו לבוא אלי מפה לאוזן עוד אחת ועוד אחת ומכל עבר ואני המשכתי והמלצתי שוב ושוב,
הסברתי, תמכתי ופשוט מצאתי את עצמי הופכת למרכז מידע בנושא.
לפני כשמונה שנים, לא ראיתי זאת כיעוד או כמטרתי לתמוך באנשים בענייני תזונה ואורח חיים בריא,
כך שכל מי שפנה אלי והייתי עסוקה ולא יכולתי לתמוך ולתת מענה, פשוט הפנתי למרכז התמיכה של ….
שלב נוסף בתהליך
בשנת 2014, גילית עוד מידע שדייק את האכילה שלי לעוד שלב!
הבנתי שבנוסף לשימת לב והבנה של מה אני מכניסה לפה,
הבנתי דרך עוד מידע שנחשף בפני, שלכל גוף יש תווי אכילה ייחודי משלו ושלכל גוף יש דרך
אחרת בה הוא- הגוף, מעכל את האוכל.
ולא רק את האוכל אלא גם עיכול של החיים עצמם.
זה הקפיץ אותי לעוד שלב של מודעות ועוד בריאות שחתמה וסגרה את מרחב הסבל של עשרות שנים, באופן סופי !!!
מה שקרה לי בעקבות המידע החדש, שוב החלו להביע התעניינות של המעגל הקרוב לי וזאת בעקבות מידע זה ושוב מצאתי את עצמי משתפת בעניין תווי האכילה של כל גוף.
ואף למדתי לקרוא את נתוני האכילה הייחודיים לכל אחת ואחד דרך מפת גוף מיוחדת ואף קיבלתי תעודה מוסמכת בינלאומית וכך שוב מצאתי את עצמי מתעסקת עם נושא התזונה/ האכילה והפעם, התזונה על כל היבטיה – הפיסיים, הרגשיים, האנרגטים, המנטאלים ועוד…
עוד תחנה בנושא ושוב עולים אלי לרגל אנשים ושואלים אותי על תוואי האכילה שלהם, של ילדיהם ונושא האכילה שוב פוגש אותי ואני בו.
עדיין עשיתי זאת במקביל לכל מה שעברתי באותן שנים ובמקביל לעיסוק המרכזי שהיה לי דאז.
למי שביקש את עזרתי, שיתפתי מניסיוני, תמכתי, הייתי שם עבורה/עבורו בהתנדבות ובאהבה.
יכול להיות שזה חלק מיעוד?
לפני כחודשיים, שוב החלטתי לאתחל את הגוף באמצעות הערכה שלה….
הכנתי את עצמי, רעננתי את המידע שוב ושוב,
התכתבתי עם …, שאלתי שאלות, נשלחה אליי הערכה לארצות הברית
ומטאפורית חשתי כמו רוכבת על אופניים שלא רכבה זמן מה ועם זאת, אחרי פידול ותנופה ראשונית,
אני רוכבת לבדי בכל ים המידע כמו גדולה, ולא שכחתי ״לרכוב״ – את עקרונות צרכי הגוף הבסיסים בדיאטה זו.
חודש אחרי התהליך הנוכחי
כותבת כאן היום, לאחר חודש של שימוש בדיאטה של…
שאני חשה נפלא!!
הורדתי 6 קילו של שומנים מיותרים שמאופסנים בגוף, על הדרך הגוף שחרר והתנקה מרעלים.
אחרי שסטתי כמה חודשים מתווי האכילה הספציפי של גופי, חזרתי שוב לתוואי המתאים והשילוב של הדיאטה של… בתוספת שימת לב על תוואי האכילה של הגוף.
שוב זה קורה לי! הגוף מודה לי בדרכיו שלו.
איך אתאר זאת?
יש לי כיום יותר –
תחושה של נוחות בגוף,
יותר שקט,
יותר אנרגיה,
יותר תחושה של בריאות,
אני נראית טוב יותר,
היצירתיות גוברת,
ועוד ועוד טוב ומטיב עם הגוף,
שמשפיע על המחשבות (כולל הסיפורים שסיפרתי לעצמי)
שפשוט נשרו להם,
הרגשות החיוביים שאני חווה ביום יום,
הביטחון העצמי,
דימוי הגוף שלי,
הנראות
ושוב הבריאות!
הכל נוסק אל על
זה שילוב מנצח שאני מכנה אותו : הכל כלול !!
מה קרה לי הפעם – הקדמה
נחזור להתחלה.
הפעם, קרה וקרא לי משהו עמוק יותר!
אני מוצאת את עצמי נוסעת לחווה בהרים,
לומדת מידי המקומיים את רזי שתילת וגידול האוכל האורגני,
לומדת על אכילה צמחונית וטבעונית,
לומדת ומתנסה בשימוש בכלי בית המותאמים לטבע,
לומדת מיחזור החומר כראוי – יצירת קומפוסט,
מתפתחת אצלי עוד ועוד ערנות לצורכי האדמה,
ועיני רואות עוד אנשים שגופם מדבר בריאות בכל המובנים! כולל יחסים הרמוניים.
כל התהליך עד כה, לקח אותי להתחיל להכין אוכל טבעוני,
להכיר חלבונים מהטבע, להבין איך להכין קטניות באופן שאקבל מהם את המיטב.
רכשתי ורוכשת כלים מתאימים יותר לטבעיות של הטבע, מכינה טורטיות עם רכיב אחד(!!!)
אני עדין נפעמת ממה שקורה ולאן זה לוקח אותי וכמו מבקש ממני עוד התרחבות בתוכי והעמקה
בנושא ואני מבינה שזה עוד שלב בגילוי שלי בנושא האכילה ושהיד עוד נטויה בעשייה זו.
עוד מהטוב הזה?
שוב בן זוגי נשאב למסלול איתי ומתחיל כבר בסבב וכל הבית מתעניין בשינוי שאני הווה.
אז מה השונה שקורה/קורא לי הפעם?
הפעם, משהו בתוכי כמו סוג של תשוקה ואנרגיה בלתי נגמרת, של רצון עמוק שקורה לי וקורא לי, לעזור באופן מפוקס ומובנה גם לאחרים.
הפעם, אני לא רק שומעת אלא גם מקשיבה ומיישמת בעוד עומקים ורבדים וכבר באים אליי אנשים ומבקשים באזור מגוריי עזרה, פתאום יוצרים איתי קשר מאוסטרליה וזה שוב רוקם את עצמו והפעם, כולי ״שם״, אני כבר לא עושה זאת על הדרך וזה הופך להיות יותר בהיר ומלא.
חשה מבורכת ובתוך היעוד שלי.
וזו רק עוד נקודה נוספת שהתעוררה לה
שוב, בכל התנועה הגדולה יותר!
תודה, תודה, תודה.
אירית עוז
