זה זמן מה שאני חשה וחווה באופן מודע שהעולם שאנו מתנהלים בו מזה עידן עידנים, בדרך שאנו חיים כאן, אינו עובד יותר.
אני מדמה זאת כמשורר שכתב שיר, עיבד, הלחין והוא נשמע כזיוף אחד גדול…
הנה, זה כאן, נתון לכולנו.
קחו חירות זו, עוררו אותה ותנו אותה לעצמכם, לאהובי לבכם ולכל מי שסובב אתכם כאן ועכשיו, תנו זאת כתזכורת, אכנה אותה – ״מתנת החירות״.
בעודי מאזנת במודע את כל המתרחש עם עצמי, פתאום אני שמה לב לנוכחותה של כלבתי הנמצאת לידי, שמה: צ'יקה-חופש / Chica-freedom.
צ'יקה-חופש בת מספר חודשים. גופה קטן…
מדי פעם יוצאות מתוכי תובנות ואני שומעת את עצמי אומרת משהו שמהדהד לי מאוד.
חיפשתי מקום לרכז את אותם המשפטים,
והחלטתי בינתיים לרכז אותם כאן, בבלוג, באמצעות פוסט זה…
רוב חיי אם לא כל חיי, נדרשתי לתת מענה, מחשבה, פתרונות לבעיות וקשיים שהיו לי ולסביבתי.
כשהיום קראתי באחד הניוזלטרים שקבלתי שהיה כתוב בו:
״…אבל פתרונות ימצאו רק אם נחפש פתרונות…״
כאן שאלתי את עצמי, האם זה כך?
