תחשבו על זה לרגע, שימו לרגע בצד את כל מה שאתם יודעים ו/או נאמר לכם על ימי הולדת (זה תמיד יחכה לכם, אל דאגה) ולפחות תתנו מחשבה פתוחה לעוד נקודת מבט, אולי יש כאן משהו עבורכם?
כתבתי זאת למעלה ואחדד זאת שוב רק הפעם כתובנה.
מיום היוולדנו אנו מתוכנתים בשם יום ההולדת לספור את השנים לקראת יום מותנו. ״הופ, הופ טרללה, גדלתי בשנה״ נולדה מתוכי תובנה שהספירה לעבר גיל מסויים, ושכל שנה אנו עושים זאת, מחדירה לנו לראש תפיסה שאנו גדלים במספר הגיל ובאופן מודע ולא מודע, מתוכנתים לנוע לעבר יום מותנו. זה התכנות, זו ההתנייה שכולנו משתפים עימה פעולה.
תחשבו על זה.

אנו בעצם נכנסים למיינדסט של ספירה לאחור ולא קדימה, ספירה לכיוון מותנו, ובעודנו נושמים אנו מתבוננים על שעון החול והשעון מתקתק דרך פעמון המצלצל בכל שנה דרך ציון חגיגות ימי ההולדת הנותן לנו תזכורת בדרך לכאורה מתוקה יותר למקד אותנו ״עוד שנה חלפה, עוד שנה עברה…״ דרך כל כך מַתְנָה ומעוורת את עינינו, מעטפת מתקתקה שכולנו פשוט חוגגים את התכנות על אוטומט, מבלי לשים לב, קורים בור לעבר מותנו ואף לא לרגע(!), עוצרים מהאוטומט המסמה את עינינו תחת המטריה של חגיגה וציון לגיטימי של יום ההולדת הממשיך להנציח עד כמה אנו קרבים ל״סוף״.

כשאני שואלת שאלות, הכל מתחבר –

לפני 12 שנה, באחד הלילות כשלא הצלחתי להירדם, עלתה בי השאלה הכללית על כל דבר ״מי אמר״? אף נכתב על כך שיר, ולאחרונה שוב התחלתי לשאול את עצמי שאלות, רק הפעם בהקשר של ימי ההולדת: ״מי אמר״? ואף אוסיף שאלה: ״מי קבע״?
מי קבע ששנה יש בה 365 יום בלבד? למה שנה היא לא (למשל) 1,000 ימים או כל משך של תנועה ללא הגבלת זמן?
ולמה אני מגבילה אותי בספירת השנים, מי קבע שזה כך?
וה״זמן״ הזה, לאיזה מרחב הוא שייך?
למה בכלל ״זמן״ שהוא מגביל נחוץ?
ומי מחליט מה משך ה״זמן״ של תנועה וחיים כאן על האדמה?
ועוד ועוד שאלות ששאלתי את עצמי,״מי אמר״ ו״מי קבע״?

למשל לגבי השאלה שעלתה לי והתחלתי להטיל בה ספק: ״מי אמר שמשך שנה זו ספירה של 365 ימים״?
לפני אלפי שנים משך ״שנה״ הייתה מעל שלושת אלפי שנים, הידעתם? אז מי הרגיל אותנו לספור ששנה
יש בה רק 365 ימים?
עוד שאלה. מי אמר שאנו מתים לקראת הזיקנה המגיעה וקרבה?
הידעתם שישנם אלפי א.נשים בעולם שחיו ועדיין חיים עם מראה צעיר עשרות שנים רבות ויש המתפקדים בגיל 90 עם מוח צלול, יוצאים לעבודה פיזית ועושים התעמלות ואינם חולים. ברמה הרוחנית, ישנם כאלה שממש גילו תדרים שרוטטים בהם, שבעצם לא נפרדו מגופם ולקחו את גופם איתם. שמעתם על כך?
רוב הא.נשים שיקראו זאת עלולים לפסול את המציאויות הללו בהם א.נשים מבוגרים נראים צעירים, ללא מחלות, חושבים באופן צלול ואף מתקיימת בהם ידיעה איך להתנהל עם הגוף מעבר למגבלת המטריקס, לרוב זה ישמע הזוי או מוזר, לא כך?

להטיל ספק –

אני בוחרת להטיל ספק ולשאול: ״מי אמר שיש רק מסלול אחד של חיים על ידי ספירת ימי הולדת עד למותנו? ואולי אנחנו יכולים לחיות אלפי שנים, באופן נצחי עם אותו גוף?״. תחשבו על זה, זו אופציה קיימת, מציאות קיימת שכבר נכחה כאן בעבר בכוכב ארץ וכשאני ממשיכה להזין את המחשבה והאמונה המגבילה שחיים מקסימום 120 שנה, כך זה יהיה, המחשבה מקבלת מנדט, תחזוק ומתגשמת. למעשה כל חיי מבלי לתת את הדעת אני מקיימת וחיה על פי אותה מחשבה האומרת בשיר ומטביעה את חותמה בזימרה ״…עד 120 שנה״, ״מי אמר?״ וגם כל הסביבה שלי מקיימת את אותה מחשבה ואמונה מגבילה וגם רוב השכנים שלי מקיימים את ההוראה המגבילה האומרת: ״…עד 120 שנה״, ורוב אנשי העיר, הארץ ובכל העולם – רובנו בעולם המערבי סופרים את החיים דרך ימי ההולדת המטפחים את המגבלה המורה לנו מה גילנו תחת מטריה של תכנות תודעתי קולקטיבי שממשיך לייצר לנו תקרת זכוכית המכתיבה לנו כמה נחייה, מתי נביא ילדים, באיזה גיל מסתיים המחזור הנשי, מתי נחלה, מתי נזדקן, באיזה טווח גילאים נמות ועוד ועוד… ואז מה קורה בפועל?

נבואה מחשבתית שכולנו אוחזים ומתחזקים והיא-המחשבה, כמו כל מחשבה, מקבלת מאיתנו את המנדט ומתגשמת ככזו!
אכן כולנו מובלים כעדר תחת תכנות מחשבתי והתנהגותי ומעניקים כח למחשבה ומגבלה זו, יורים לעצמנו לא רק ברגל, אלא יורים היישר ללב החיים שהבריאה – הכח האינסופי העניק לנו.

האם אתם רוצים להמשיך את התכנות והמגבלה הזאת? אם כן, זכותכם.

זהו!
אני בוחרת להפסיק לשתף פעולה עם התכנות הזה, אני ממש משנה לי את התוכנה הזו בראש, אני מפסיקה לספור שנים דרך ימי ההולדת ומה גיל ״זה״ אומר עליי או כל גיל אחר בספירה המגבילה הזו על פי הסולם שמתכנת את המיינד לחשוב כך ועוד לציין זאת בחגיגת ימי המוות לסוף שנבחר עבורי ועל ידי.

אז מה, אני מפסיקה לחגוג? מה פיתאום :-))

כוחם של מילים. אני בוחרת להיפתח ולשנות. אני בוחרת לחגוג כמה פעמים שאני רוצה את ההצלחות, השמחות, ההתרחבות, הלמידה, היצירה, ההתפתחות, ההצערה, הבריאות הקוונטית, חברות טובה וכנה, אהבה, חוויות, שפע ואת כל היש והקיים.
מעצם השינוי המחשבתי, כבר אני מרגישה את החופש שלי מאפשר לי להיפתח ולחגוג את החופש שאני, ומשנה כל תכנות המקבע אותי שבכל שנה ישנה ספירה של הגדרות מגבילות.
מאז ההחלטה שלי, אני מתחילה לחיות ברובד נוסף של פתיחות, ושל סקרנות לבאות ולמה שעוד אפשרי עבורי. התחלתי להתאהב בעתיד, באותו עתיד מלא בכל מה שאבחר להתמקד בו בכל תנועה שלי שיש בה חשיבה הכרתית ומתוך בחירה לחגוג בתודה עמוקה עבור כל ההצלחות, השמחות, ההתרחבות, הלמידה, היצירה, ההתפתחות, ההצערה, הבריאות קוונטית, החברות הטובה והכנה, האהבה, חוויות, שפע ואת כל היש והקיים.

לסיכום –
אני ממש משנה את תפיסתי מהשורש. כל בוקר וכל לילה אני מתאמנת על שינוי התפיסה המחשבתית המגבילה אותי לקיום שלי כאן בכוכב ארץ. בכל בוקר ולילה אני ממיסה עוד טיפת אחיזה בהרגל ובשימוש ״יום ההולדת״ כתירוץ לחגיגה המקרבת אותי ליום המוות שמישהו החליט עבורי שזה כך, זהו, יצאתי מעדר המחשבה המגבילה הזו. אני בוחרת להטיל ספק, לשאול שאלות ולהפסיק להגביל את עצמי בספירת שנים, אלא חיה יותר ויותר את המציאות שאני בוחרת להתוות ולהנחיל לילדיי, נכדיי, סביבתי הקרובה וכל מי שזה מהדהד גם עבורו/עבורה. גם שלא תמיד קל לי, גם כשאני מאותגרת, זה אותו הדבר! זה חלק מהחיים היפים, הניצחיים, הטבעיים, האנושיים, המרגשים, התחושתיים וכמה יש עוד מעבר, וואוו! ולא שום אג׳נדה אחרת שמכתיבה, סופרת ומגבילה.

תהיו בני אנוש שאתם ולא מכונה מתוכנתת.
התחילו לשאול שאלות, לחקור, להעיף תקרות זכוכית,
ולהאמין:

שאתם- זה מה שאתם תחליטו שאתם ולא שום דבר אחר

וכן!
ישנה מציאות עם חיים ללא מגבלה של גיל, של זמן ובבריאות מיטיבה.

אתם – זה מה שאתם חושבים שאתם תהיו, הבני אנוש שאתם עם כל היכולות האלוהיות הבלתי מוגבלות ויחד נגיע למחוזות ששכחנו שהם קיימים.

BHB-SH

BE HUMAN
BE SUPER-HUMAN

תמיד, הרבה אהבה
אירית עוז