שעת בוקר, תחילת היום. אני פוקחת את עיניי ויחד עם עיניי הפקוחות מתעוררים המחשבות, הרגשות, תחושות הגוף, דחפים, דחיסות ועוד. למדתי להמתין, לנשום ולאפשר לכל לעבור דרכי מבלי לברוח, לשנות או להתעלם מהמתרחש.
מה שהכי עוזר לי לנהל את כל המתרחש, זו ההקשבה לנשימתי העולה ויורדת. הנשימה הפכה לי לעוגן. אני מאזינה למקצב האחיד שלה המאפשר לי לאזן את תחושות הגוף באמצעות הקשבה מודעת לנוכחותה.
כך, בעודי עדה לכל המתרחש בתוכי, ערהלנשימה, ערה ועדה לכל ההפרדה ביני לבין כל הגופים –המנטלי, הרגשי, הרוחני והפיזי, אני מזכירה לעצמי ש'אני', זהלא המחשבה וגם לא הרגש שאני חווה כרגע, שהכל תכף חולף.
בעודי מאזנת במודע את כל המתרחש עם עצמי, פתאום אני שמה לב לנוכחותה של כלבתי הנמצאת לידי, שמה: צ'יקה-חופש Chica-freedom.
צ'יקה-חופש בת מספר חודשים. גופה קטן ומלא בשיער עם מספר גוונים יפיפיים, יְשֵׁנָה לה ועדיין לא התעוררה. אני מוצאת את עצמי מתעוררתליום חורפי, קריר עדיין שוהה מתחת לפוך וצ'יקה-חופש מכורבלת עמי מתחת לפוך החם. בעודי שוכבת ומהרהרת, כל שימת הלב של הגוף שלי מושך אותי לכיוון היצורה הקטנה שממש צמודה אליי, זה משך את תשומת לבי לכך שהיא נרדמת בשנייה! צ'יקה-חופש עוברת ממצב עירות לשינה באפס זמן, מאמץ או מגבלה. היאנרדמת ואין לה כלל קשר למימד הזמן או משך הזמן. גם נשימתה מושכת את תשומת לבי. אני מקשיבה בעירנות לנשימתה, למקצב, לשקט, להעדר תנועת גופה כשהיא עוצמת את עיניה. באותו הרגע, אני חווה את נשימתה כנשימה ריקה, כנשימה כבדת משקל ועם זאת ללא כבידה, נשימה מלאה, נשימה נוכחת. באותו הרגע החוויה הזו של אפס זמן, אפס מאמץ ונוכחות נטועה במרחב של צ'יקה-חופש, ממחישה לי תובנה.
התובנה מגיחה לה בין הבלח של התבוננות על כלבתי לבין החוויה שלי את נוכחותה, אני קולטת שאנחנו כבני אנוש מורגלים לנשום נשימה רועשת, נשימה מוסחת, נשימה "שמנה" וצ'יקה-חופש נושמת בריקות, במלאות ובנוכחות. באותו הרגע גופי קלט את עומק הריקות. הגוף שלי החל עובר הבזקים של היזכרות במצבי צבירה שונים שחוויתי בעבר שיש בהן נשימה דוממת, נשימה ריקה, נשימה חופשית ונוכחת. אני קולטת שהגוף שלי מכיר זאת, תודעתי יודעת זאת.
בעודי עוצמת עיניים, כולי בפוקוס וחווה את נוכחותה של צ'יקה-חופש, במקביל לכך שאני חווהאת היזכרות עמוקה וממשיכה להקשיב לכל הקורה והקורא לי באותו הבוקר החורפי, נפתחה עבורי תובנה רחבה יותר של עד כמה איכות הנשימה כן קובעת, עד כמה העולם שלי/שלנו כבני אנוש מתקיים באיכות הנשימה, זה עולם שלם שמתקיים בו אינסוף המחובר לעקרונות הטבע ולחוקיות הקוסמית.
הנשימה מרפאה אותי, מאזנת, מרגיעה, חומלת, אוהבת וכל הטוב הזה הוא אהבה טהורה. כאהבה טהורה היא אוהבת, אתית, חומלת, איכפתית, נדיבה וטובה אליי. היא זו המנשימה את גופי ועל כך, תודתי נתונה לה. אני כה מודה על ההנשמה המתקיימת בי בכל רגע ורגע.
