מהי ״ריקות״ בשבילי?

אני תמיד נפעמת כשאני עדה לסנכרוני הטבע. השבוע, באחת משיחות ההכנה נשאלתי, מהי ריקות עבורי?
ועכשיו, אני מתבקשת לכתוב על כך. מצאתי עצמי אומרת שכרגע, בשלב בו הזהות הזמנית-האישיות שאני כאירית המרפאה את פצעי העבר, מתרחבת לתוך מרחב יותר בריא, מאוזן, משילה דפוסים ישנים שכבר אינם מיטיבים עימי בהווה, שומרת על תקשורת עם הילדה הפנימית שלי, בוחרת הוויות בכל פעם מחדש ועוד, עדה לכך שה״עבודה״ שאני עושה על מנת לאפשר לכל אלה להיות ולחלוף, על מנת שיותר אכיר את העצמי האותנטית שמובילה באופן אורגני היישר לידי תחושה של ריקות גדולה יותר שלמעשה כבר נוכחת בתוכי ומקבלת יותר מקום לכך ואף אכתוב שמתקיימת בי ידיעה על קיום מרחב הריקות והיזכרות מתוך הבלחים של ריקות שחוויתי בעבר וקירקוע יזום, מודע של התפתחות היכולת שלי לשהות, שבסופו של דבר מובילה אותי למקום שמתקיימת בו הדממה, נקודת האיזון, נקודה של כלום והכל מתקיים בה, ריקות.

אשתף, שבתקופה זו אני למדה גם מתוך התבוננות וגם מתוך ידיעה שאני נחשפת עליה דרך החוויות שלי ולאורך חיי אלו הגורמות לעוד היזכרות שריקות נחוות כנוכחות מלאה, מקורקעת באופן אורגני, מלאה בעצמה מתוך החיבור הטבעי המתקיים בה, מתוך אותה ידיעה המגיחה ה״אומרת״: כל העובר דרכי מחשבתית, רגשית, תחושתית, מועבר דרך חלקיקי מידע העוברים גם דרכה-דרך הריקות אשר משוייכים לתנועה הטבעית והכל מתרחש בחוקיות קוסמית מפעימה. אותה נוכחות ריקה, אינה מזדהה ו/או דוחה חלקיקי מידע העוברים גם דרך מצבים שקורים בחיי כ׳אירית׳… זהו שדה אינסופי של ריקות מונשמת, מוזנת באופן טבעי מעצם תנועתה המחוברת לפעימה האנושית, האדמתית והקוסמית, מחוברת לשלוש נקודות הבריאה בכוכב ארץ.

אמשיך ואוסיף שחווית הריקות ממלאת את כל חלל הקיום ומאפשרת לכל דבר המופיע בשדה קיומה בתנועתה הטבעית בשדה האניסופי, להיות, להתקיים, כך, כמו ש״זה״.

כ׳אירית׳, אני מדמה נוכחות בריקות המתקיימת כדימוי לשנאי-טרנספורמטור שמעצם הלך הרוח בריקות, כל מה שעובר בשדה הזהות הזמנית-האישיות כ׳אירית׳, מתחולל ללא התערבותו של אף גוף – פיזי, רגשי, מנטלי או רוחני – זו דרכה של ריקות. כלומר, הזהות הזמנית-האישיות כ׳אירית׳, אינה דוחה דבר המתרחש בשדה ואינה מקבלת או מזדהה ולכן הדימוי של האישיות הזמנית-׳אירית׳ כדימוי לשנאי-טרנספורמטור, עובד עבורי.