זה זמן מה שאני חשה וחווה באופן מודע שהעולם שאנו מתנהלים בו מזה עידן עידנים, בדרך שאנו חיים כאן, אינו עובד יותר.
אני מדמה זאת כמשורר שכתב שיר, עיבד, הלחין והוא נשמע כזיוף אחד גדול, כבר האוזניים כואבות להאזין לו, הגוף מתכווץ למשמע השיר. כך אני חווה את התנהלותנו בעולמנו זה כהתנהלות של מיליוני משוררים שכתבו יחד ״שיר״ ו״פיזמון״ וממשיכים לייצר מעצם הסכמתם להאזין לו, בכל פעם כזו, כולנו ממשיכים לייצר ״שיר״ שיש בו עיוות, צרימה וזיוף, וכך ילדנו לומדים לשמוע, לחיות-דרך אותו ״שיר״ מעוות, דרך הזיוף.
שמתם לב לכך?
מתקיימת בי ידיעה שישנם סיגנונות רבים של מציאויות טובות לנו כבני אנוש. מציאויות שאכן מתקיימת בהן איכות האהבה כתדר הנשזר בנו כחוט זהב וזה ניכר בכל תנועה, בתוך כל כוונה, האהבה מתקיימת במלואה.
מתקיימת בי ידיעה שישנם סיגנונות רבים של מציאויות טובות לנו כבני אנוש. מציאויות שמתקיים בהן איכות האיכפתיות כדרך חיים ולא רק באותות שמחה או מצוקה.
מתקיימת בי ידיעה שישנם סיגנונות רבים של מציאויות טובות לנו כבני אנוש. מציאויות שמתקיימת בהן תקשורת שאינה רק מילולית אלא גם תקשורת מעבר למילים, מעבר למחשבות.
מתקיימת בי ידיעה שישנם סיגנונות רבים של מציאויות טובות לנו כבני אנוש. מציאויות שמתקיים בהן חליפין שאינו מוגדר ע״י כסף או תג מחיר.
מתקיימת בי ידיעה שישנם סיגנונות רבים של מציאויות טובות לנו כבני אנוש. מציאויות שמתקיימת בהן פשטות, חמלה אמיתית, כנות, עזרה הדדית, טבעיות, יושרה, יצירה, שלווה ושקט של חופש וחופש של שקט.מתקיימת בי ידיעה שישנם סיגנונות רבים של מציאויות טובות לנו כבני אנוש. ישנן מציאויות המתקיימות בהן טכנולוגיות של ריפוי, של השבחה טבעית וככל שמתפתחים, גם משתבחים ועוד…ועוד….
כן,יש מציאויות כאלה. קולטים?
אז אני שואלת את עצמי, ״מה נתקעת במציאות הזו שיש בה הרג של ילדים, נשים, גברים, הרג של חיות,השתלטות על משאבי הטבע, ניצול, עבדות, גניבה, רצח, אלימות מילולית/רגשית/פיזית/רוחנית, חמדנות,היררכייה, פילוג, ריבים, ויכוחים ,הפרדה, גזענות, שקרים, הסתרות, הסתות, אינוס, התעללויות, לצד העדר שמחה במלואה, העדר יצירה מיטיבה לנו לאורך כל הדרך, העדר גבולות, העדר שלווה מלאה בבריאות ובריאות מלאה בשלווה, העדר חדשנות לטובת בני אנוש עם בריאות איתנה״.
״למה את ממשיכה לאחוז בה-במציאות הזו המתנהלת בעולמנו כרגע כאילו היא מיטיבה עמך, עם ילדיך,משפחתך, אהוביך, חבריך?״.
אני חשה שאנו מתנהלים כא.נשים מוכים ולמרות שאנו מוכים, אנו ממשיכים, נשארים ואוחזים את המציאות הזו בכל הכח, לא מרפים, מנסים לתקן, להבין, להתפשר, לשתוק, להילחם, לטחון מים ולהרגיש חסרי אונים בכך שאנו ממשיכים לתת את האונים שלנו לאלו השולטים ומכים בנו ומאפשרים את המשך ההרג בנו, בילדנו, כ״רכוש״ חסר ערך.
התעוררתי לשאלות אלו וזמן מה הרהרתי בהן, התבוננתי, תהיתי ובחרתי שאני לא מעוניינת יותר לאחוז את העולם, משחררת את עצמי ממנו. אני נוטשת עולם זה על כל גווניו, על כל התנהלותו שאינה טבעית לנו כבני אנוש אלא מוצג לנו עולם מהונדס באופן שנאמין שאלו החיים והכל כלול בו וכשיר.
אז אני מצהירה, אני נוטשת את העולם באומץ! נוטשת עולם שכבר אינו עובד עבורי ושאינו משרת אותי יותר ומסתבר שאף פעם התנהלות זו לא שירתה אותי אלא שירתה משהו אחר.
אני מפנה את כל משאבי לכיוון מציאויות המיטיבות עימי, נשארת פתוחה לשינוי, לחדש המיטיב, לטוב,לאהבה, לשקט, ליצירה, לחיוך, להתרחבות, לחדש, לעוד אור, לעוד שמחה, לעוד ביחד, לאיכפתיות, ייחודיות ואיחוד..
קיימות מציאויות כאלה.
מה איתכם? נוטשים איתי?
אני ממשיכה להישאר פתוחה ולשאול: מה עוד אפשרי עבורי?
באהבה עצמית שיודעת שיש יותר….
אירית
